יא

יא לא יענה אמן חטופהעח דהיינו כאלו האל"ף נקודה בחט"ףעט (קמ"ץ או קמץ חט"ף אלא בקמ"ץ גדולפ) וכן שלא יחטוף וימהר לענות אותו קודם שיסיים המברךפא.

וכן לא יענה אמן קטופהפב דהיינו שמחסיר קריאת הנו"ן שאינו מוציאה בפה שתהא ניכרת וכן לא יפסוק התיבה לשתיםפג.

ולא יענה אמן יתומהפד דהיינו שלא ימתין עם העניית האמןפה אלא מיד שכלתה הברכה מפי המברך יענה אמןפו ואם השליח ציבור מאריך הרבה בניגון של ואמרו אמןפז יאמר מיד אמן כי הארכת הניגון הרבה הוא הפסק.

וכן אם לא שמע הברכה מפי המברך אע"פ שיודע איזו ברכה הוא מברךפח מאחר שלא שמעה אם עונה אחריו אמן ה"ז אמן יתומה במה דברים אמורים כשהוא חייב באותה ברכה לברך אותהפט ורוצה לצאת ידי חובתו בעניית אמן אחר המברך אותה אבל אם אינו חייב בה שאינו רוצה לצאת ידי חובתו בזהצ רשאי לענות אחר כל ברכה אע"פ שלא שמעה ואע"פ שאינו יודע איזה ברכה היא וי"אצא שאם אינו יודע איזו ברכה ה"ז אמן יתומה ואפילו אינו מחויב בה לא יענה אחריה אבל אם יודע איזו ברכה היא אע"פ שלא שמעה מפי המברך עונה אחריה אפילו אם הוא חייב בהצב ויוצא ידי חובתו בענייה זו.

והלכה כשתי הסברות להחמירצג שאם הוא חייב באותה ברכהצד ורוצה לצאת בה ידי חובתו צריך שישמע אותה מפי המברך ואם לאו אף שיודע איזה ברכה היא ה"ז אמן יתומה כסברא הראשונה ואף אם אינו מחויב בהצה אם אינו יודע איזו ברכה היא לא יענה אחריה כסברא האחרונהצו.

וי"אצז שאפילו אם אינו מחויב לברך אותה ויודע איזו ברכה היא אם הברכה נתקנה להוציא רבים ידי חובתן כגון חזרת הש"ץצח לא יענה אחריה עד שישמע אותה כאלו היה רוצה לצאת בה ידי חובתו שכיון שתקנת חכמים היא שיחזור ש"ץ התפלהצט להוציא את שאינו בקי והצבור חייבים לשתוק ולשמוע כל ברכה מפי הש"ץ ולענות אחריו אמןק אם כן הרי ברכות אלו עליהם חובה לשמען מהש"ץ אף על פי שהתפלל כברקא אבל אחר ברכות התורה שבצבור יכול לענות אף על פי שלא שמעקב שהברכות לא לצורך הצבור נתקנה אלא מפני שהקורא בצבור ראוי לו לברך ואף שחובה על הצבור לשמען כמו שיתבאר בסי' קל"טקג מכל מקום עיקר ברכתו היא לצורך עצמו ולא לצורך הצבורקד כמו בתפלה ויש לחוש לדבריהם לכתחלהקה ליזהר לשמוע ברכות י"ח מפי הש"ץ.

אבל אם לא היה יכול לשמועקו כגון שהיה מתפלל י"ח וכשסיים תפלתו סיים ש"ץ ברכה אחת עונה אחריו אם יודע איזה ברכה היא ואפילו לא סיים תפלתו עד שהרבה מן הצבור ענו כבר אמן (ואין עונין אמן אחר אמן אלא אחר הברכה וצריך לענות מיד שכלתה הברכה ואם לאו היא אמן יתומה אעפ"כ) אם לא כלתה אמן מפי רוב הצבור עונה עמהם (אע"פ שיש שיהוי בין גמר הברכה להתחלת ענייתו) לפי שכל שלא כלתה אמן מפי רוב העונים עדיין לא נשלם ענין הברכה לגמרי שעניית אמן גם כן מן הברכה היא כמו שיתבאר בסי' קס"זקז.

אבל לאחר שכלתה אמן מפי רוב הצבור אף ע"פ שהמיעוט מאריכים אין בהארכתם כלום שהמאריך באמן יותר מדאי אינו אלא טועהקח וא"כ נשלם כבר ענין הברכה לגמרי (וזה שמתחיל עתה לענות אמן אמן יתומה היא כיון שיש שיהוי הרבה בין גמר הברכה מפי המברך להתחלת ענייתו ואף ע"פ שאמן של הצבור ג"כ מן הברכה היא אין לו לענות אחריהם שאין עונין אמן אחר העונין אמן אלא אחר המברך אבל אם אין שיהוי בין גמר הברכה להתחלת ענייתו יכול לענות אחר העונים אמן כגון ששמע אחד עונה אמן אחר איזו ברכהקט והוא יודע איזו ברכה היא יכול לענות אחריו מיד אם זה לא האריך כל כך כמו שהצבור מאריכים ומשתהים בענייתם מפני שאי אפשר שיצמצמו כולם להתחיל ולפסוק ברגע אחד) ויש מי שאומרקי שאפילו כלתה אמן מפי רוב הצבור (ואפילו סיימו כולם) יכול לענות אמן אחריהם ונחשב כעונה אחר הברכה (כיון שכולם התחילו מיד אחר הברכה) והוא שיענה אחריהם מיד [(]ולענין מעשה הכל לפי ענין שיהוי שמגמר ברכת המברך לסיום עניית העונים).

וכן בקדיש וקדושה וברכוקיא כל שלא סיימו רוב הצבור עונה עמהם אע"פ שלא (שמעו כולם) [שמע כלום] מפי הש"ץ [(]ולסברא האחרונה אפילו סיימו רובן כל שנשארו ט' עמו שהם עשרה עם הש"ץ שאין דבר שבקדושה פחות מעשרהקיב) ואף להאומרים שכל שהוא מחוייב בדבר אינו יוצא ידי חובתו בענייה עד שישמע מכל מקום אינו נקרא מחוייב בדבר לענין זהקיג אלא בדבר שמחוייב לאמרו אף ביחיד משא"כ בקדיש וקדושה וברכו:


עח) ברכות מז, א.

עט) רש"י ברכות שם ד"ה חטופה. טור ושו"ע ס"ח.

פ) ראה ב"ח.

פא) ערוך (ערך אמן). וראה הרב רבינו יונה ברכות שם. טור ושו"ע שם. וראה לקמן סי' קכח סכ"ט.

פב) ברכות שם מז, א ורש"י ד"ה קטופה. שו"ע ס"ח. וראה טור.

פג) ערוך (ערך אמן). רמ"א שם.

פד) ברכות מז, ב.

פה) ר' דוד אבודרהם. רמ"א שם.

פו) רמ"א שם.

פז) מ"א ס"ק יד.

פח) ב"י (ד"ה ונמצא) בדעת הרב רבינו יונה פ"ז דברכות (לה, א) ורב ניסים גאון בערוך ערך אמן.

פט) הרב רבינו יונה שם. רא"ש ברכות פ"ז סי' יז (ראה ב"י ד"ה ודעת).

צ) משמעות הפוסקים הנ"ל.

צא) רש"י ברכות מז, א ד"ה יתומה. תוס' ברכות שם ד"ה אמן. ב"י בדעת הטור.

צב) ב"י (ד"ה נמצא) לדעתם.

צג) ב"ח (ד"ה ולענין הלכה). מ"א ס"ק יג.

צד) רמב"ם פ"א מהל' ברכות הי"ד (לפי' כס"מ, וב"י ד"ה ודעת). שו"ע ס"ח. וראה להלן בסוף הסעיף. ולהלן סי' ריג ס"ד.

צה) רמ"א שם.

צו) וראה להלן סי' רטו ס"ב. וראה לעיל סי' נו ס"ד (לענין קדיש).

צז) רב כהן צדק בערוך ערך אמן, הובא בתוס' סוכה נב, א ד"ה וכיון.

צח) ב"י (ד"ה אבל) בדעת רב כהן צדק ורב ניסים גאון, עפ"י תוס' שם. וראה ב"ח. וראה דרכי החיים (אמן ח"ז ס"ק א).

צט) ב"י (שם). וראה לעיל ס"ד וס"ו.

ק) כדלעיל ס"ו.

קא) ראה חקרי הלכות ח"ז יד, ב.

קב) ירושלמי סוכה פ"ה ה"א. ועי' לעיל סי' מו ס"א.

קג) סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידנו ועי' שם בשו"ע ס"ו.

קד) ראה לעיל סי' נג סי"ג.

קה) ראה ב"ח (ד"ה ולענין). וראה אג"ק חי"ג ע' קעט וע' רכא (לענין ש"ץ דרך מיקרופון).

קו) מהר"י איסרלין תרומת הדשן ח"ב סי' קט. שו"ע סי"א. וראה רמ"א שם. ומ"א ס"ק יז.

קז) ס"ג וש"נ. וראה לעיל ס"ב. לקמן סי' קכח סכ"ה.

קח) ראה ברכות מז, א. אליה רבה ס"ק יט. וראה בסעיף הבא.

קט) עי' ארחות חיים בשם רב האי, הובא בב"י ד"ה כתוב בא"ח. ועי' מ"א ס"ק יז.

קי) ט"ז ס"ק ו.

קיא) רמ"א סי"א. וראה רב האי שם. וראה לעיל סי' נז ס"ב שהביא ב' דעות בענין ברכו, ושם שבאופן זה צ"ל ט' ששמעו ועונים. וראה שם בהערה בשוה"ג.

קיב) ראה לעיל סי' נה ס"ב וש"נ.

קיג) מ"א ס"ק יח.