ו

ו דרך החכמים ותלמידיהם שלא יתפללו אלא כשהן עטופיםל ומנהג החכמים הראשוניםלא כשהיה שלום בעולם היו מתקשטים בבגדים נאיםלב ומתפללים משום הכוןלג כו' כלומר התנאה לפניולד ובעת הזעם היו עומדים כעבד לפני רבו שמשליך אדרתו מעליו שלא יראה כחשוב וחובק את ידיו באצבעותיולה מאימת רבו ויראתולו דהיינו שחובק אצבעותיו של ידיו זה בשל זה כאדם ששובר אצבעותיו כשמצטערלז ויש מהחכמים שהיו עושים כן אף בעת שלוםלח.

ומכל מקום טוב ליזהר שלא לחבוק אצבעותיו בעת שלום כי בזה מוריד דין על עצמו אלא יניח ידיו זה על זה כפותיןלט כמ"ש בסימן צ"המ:


ל) רמב"ם פ"ה מהל' תפלה ה"ה. שו"ע ס"ו.

לא) רב כהנא בשבת שם י, א.

לב) טור ורמ"א ס"ו. וראה לקמן סי' צח ס"ד.

לג) ראה לעיל מהדו"ב סי' א סוף ס"ו וש"נ.

לד) רש"י שבת שם ד"ה הכון.

לה) רש"י שם ד"ה ופכר. מהר"י אבוהב הובא בב"י סי' צה. ב"ח שם. אלי' זוטא שם ס"ק ב.

לו) עי' לקמן סי' צה ס"ד.

לז) עי’ אלי' זוטא שם וט"ז סי' צה ס"ק ג.

לח) רבא שם (ראה ב"י סי' צה).

לט) ט"ז שם.

מ) סעיף ד.