ג

ג כתובו אחד אומרז והיו עיני ולבי שם כל הימים וכתוב אחד אומרח נשא לבבינו אל כפים אל אל בשמים וכדי שיתקיימו ב' מקראות אלו אמרו שהמתפלל צריך שיכוף ראשו מעטט שיהיו עיניו למטה לארץ שהרי אנו מתפללים נגד בית המקדשי שנאמר בו והיו עיני ולבי שם כו' לכן יתן עיניו למטה כנגדו ויחשוב כאלו עומד בו ומתפלליא ועל ידי זה תפלתו רצויה ובלבו יכוין למעלה אל אל שבשמים (ואותן המגביהים ראשיהם ועיניהם למעלה כמביטים על הגג המלאכים מלעיגים עליהםיב) וקודם התפלה ישא עיניו לשמים לעורר הכוונהיג וכן בתוך התפלה אם נתבטלה כוונתו כמ"ש בסי' צ'יד:


ו) יבמות קה, ב. טור. לבוש ס"ב.

ז) מלכים א ט, ג.

ח) איכה ג, מא.

ט) טור ושו"ע ס"ב.

י) כדלעיל סי' צד ס"א וש"נ.

יא) הרב רבינו יונה פ"ה דברכות (כב, ב) ד"ה צריך. טור ושו"ע ולבוש שם.

יב) ספר חסידים סוף סי' יח. מ"א ס"ק א.

יג) ב"ח (ד"ה וצריך). עטרת זקנים אות ג.

יד) ס"ד וש"נ.