לט

לט בשעה שהכהנים מברכים אין לומר שום פסוק כי כלום יש עבד שמברכים אותו בשליחות רבו ואינו מאזין ומכוין לברכה שמברכו רבו ואם היו אומרים הפסוקים לא היו יכולים לכוין לברכה לכך יש לשתוק ולכוין לברכהשפח.

ומכל מקום עכשיו שהכהנים מאריכים הרבה בניגונים נהגו לומר ג"כ פסוקים בשעת הארכת הנגוןשפט אך יותר טוב שלא לאמרםשצ והאומרים יאמרו בשעה שהמקרא מקרא התיבה וממשיכה בניגוןשצא:


שפח) גמ' שם מ, א. טור ושו"ע סכ"ו.

שפט) ראה עד"ז לעיל סי' נז ס"ד.

שצ) רמ"א שם. וכ"פ בסידור.

שצא) ט"ז ס"ק כה. מ"א ס"ק לט.