יב

יב אחר תפלת לחש בערבית נוהגין לחזור ולומר ויכולו משום יו"ט שחל להיות בשבת שאין אומרים אותו בתוך התפלה וצריך לאמרו אז אחר התפלה וכדי שלא לחלק בין שבת לשבת נהגו לאמרו בכל השבתותלו וגם כדי להוציא את מי שאינו יודע לאמרולז ונוהגין לאמרו (ב) כולם יחדלח בקול רם ומעומדלט לפי שבזה אנו מעידים להקב"ה במעשה בראשית והעדים צריכים להעיד מעומדמ ואם שכח לאמרו בבית הכנסת טוב שיאמר אותו שבקידוש מעומדמא:


לו) תוס' פסחים קו, א ד"ה זוכרהו. רא"ש שם פ"י סי' טו. טור ושו”ע ס"ז.

לז) המנהיג הל' שבת ס"ה. טור ולבוש ס"ז.

לח) טור. ט"ז ס"ק ה. מ"א ס"ק י.

לט) טור ושו”ע שם.

מ) טור. ט"ז שם. וראה טור ושו”ע חו"מ סי' כח ס"ה.

מא) מ"א סק"י בשם מטה משה סי' תכט, בשם הרוקח בשם דודו רבי קלונימוס. וראה לקמן סי' רעא סי"ט.