יג

יג תקנו חכמים שאחר תפלת לחש יאמר השליח צבור ברכה אחת מעין שבעמב ולמה תקנו בליל שבת יותר משאר לילות שלא תקנו חזרת ש"ץ אחר תפלת ערבית כמו שנתבאר הטעם בסי' רל"זמג לפי שבתי כנסיות שבימיהם היו בשדות ששם מצוים מזיקים וכל שאר לילות היו עסוקין במלאכתן ובגמרם מלאכתם מתפללים ערבית בביתם ולא היו באים לבית הכנסת בלילה אבל ליל שבת היו באים לבית הכנסת וחששו שיש שאינן ממהרים לבוא ושוהין לאחר תפלת הצבור וישארו יחידים בבית הכנסת ויסתכנו לכך האריכו תפלת הצבורמד כדי שיהיה פנאי ליחיד לגמור תפלתו בעוד שהש"ץ אומר ברכה זומה לפיכך לא תיקנוה אלא על הש"ץ בלבדמו ואם ירצו הצבור לאומרה עם הש"ץ צריך שיאמרו בלא פתיחה ובלא חתימהמז כדי שלא יברכו לבטלהמח וכן המנהג במדינות אלו לומר עם הש"ץ מגן אבות עד זכר למעשה בראשיתמט ואף המתפלל ביחיד שרוצה לומר כן הרשות בידונ:


מב) גמרא שבת כד, ב. טור ושו”ע ס"ח. וראה לעיל סי' ריד ס"א הטעם שאין מזכירים בה מלכות.

מג) סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה טור שם בשם הרמב"ם הטעם לפי שאינה חובה.

מד) רש"י שם ד"ה משום סכנת. טור וט"ז ס"ק ו.

מה) רמב"ם הל' תפלה פ"ט הי"א. טור וט"ז שם. וראה גם לקמן סי' תפז ס"ד.

מו) ראבי"ה רס"י קצו. מרדכי רמז רפד. הגהות מיימוניות פ"ט מהל' תפלה אות ה. טור ושו"ע שם.

מז) אבודרהם (מעריב של שבת ופירושה) בשם הרי"ף. כל בו (סוס"י יא ט, א). רמ"א ס"ח.

מח) סמ"ג עשין יט (קב, א) בשם רבינו יהודה בשם רבינו יצחק. מרדכי והגהות מיימוניות שם בשם הראבי"ה. לבוש ס"ח.

מט) כל בו ורמ"א שם. מ"א ס"ק יא.

נ) רמ"א שם.