יא

יא ואין צריך לברך בורא פרי הגפן על כוס של קידוש זה אם כבר בירך על היין בסעודה זו שגם יין זה של קידוש נפטר באותה ברכהעג וגם על היין ששותה בתוך המזון שלאחר הקידוש אין צריך לברך מטעם זהעד וכן אם מקדש על הפת אין צריך לברך עליה המוציא אלא יתחיל מברכת הקידושעה אבל אם קידש על הכוס צריך לברך המוציא על פת שיאכל אחר הקידושעו הואיל ובשעת אמירת הקידוש אי אפשר לו לטעום כלום שאי אפשר לו לאכול ולדבר כאחדעז.

ואינו דומה למתפלל באמצע סעודתועח שאין תפלתו חשובה הפסק להטעינו לחזור ולברך המוציא על פת שיאכל אח"כעט לפי שעדיין לא נגמרה סעודתו כיון שלא היה אסור באכילה בשעה שהתפלל ואם היה רוצה היה אוכל בשעה שהתפלל והיה מתפלל אח"כ ואפילו אם לא היה שהות ביום לגמור סעודתו ולהתפלל אח"כ שחייב הוא להפסיק סעודתו ולהתפלל ואסור לו לאכול עוד מכל מקום לא נאסר עליו אלא אכילת קבע שמא ימשך בהפ ויעבור זמן התפלה אבל טעימה בעלמא היתה מותרת לופא בשעה שהתפלל ולפיכך אין תפלתו חשובה הפסק בסעודהפב (ועוד שלא נאסרה עליו אכילה אלא מפני שהגיע זמן התפלה ואחר כך חוזר לקביעותו הראשונה אבל כאן נאסרה עליו האכילה כדי שיהא הקידוש לפני האכילה ולא לאחריה כמו שנתבארפג א"כ הרי הקידוש מחלק שתי האכילות שכשאוכל אחר כך היא נחשבת סעודה אחרתפד) מידפה שהגיע זמן הקידוש נאסר עליו אפילו טעימה בעלמאפו ונעשה כאלו נגמרה כבר סעודתו לכך חשובה אמירת הקידוש הפסק כיון שבשעת אמירתו לא היה יכול לאכול כלום והוא אמרו אחר גמר סעודתו.

אבל היין של קידוש אע"פ ששותהו אחר קידוש אין צריך לברך עליו כיון שזמן ברכתו הוא קודם אמירת הקידוש ואז עדיין אין שם אמירה מפסקתפז ואף להאומרים שתקנת חכמים הוא בקידוש וכל דבר הטעון כוס שיברכו עליו ברכת היין תחלה כמו שנתבאר בסי' ק"צפח מועלת ברכה הראשונה לקידוש כמו שמועלת לברכת הנהנין שאין צריך לחזור ולברך הואיל ובשעה שהיא חשובה גמר וסילוק סעודה מפני איסור הטעימה קודם קידוש לא היתה עדיין אמירה המפסקת ולא נסתלקה עדיין ברכה הראשונה ובשעת אמירת הקידוש הרי דעתו על הכוס שבידו לשתותו מיד ואמירת הקידוש היא לצורך השתיה ואינה חשובה הפסק לזה כמו שאינה חשובה הפסק לכל מקדש על הכוספט משא"כ בפת שאוכל לאחר שקידש על הכוס שבשעת אמירת הקידוש הוא כקודם אמירתו שהיתה שעת גמר וסילוק סעודהצ.

ויש חולקין על זהצא ואומרים שמה שנאסר עליו האכילה משהגיע זמן הקידוש אין זה נחשב גמר הסעודה כיון שבדעתו לאכול אח"כ וגם עכשיו היה אוכל מדעתו אלא שחיוב הקידוש מונע אותו וכשיסור המונע דהיינו אחר שיקדש יחזור לאכילתוצב לפיכך אין אמירת הקידוש מפסקת כמו שאין התפלה מפסקת ואין צריך לחזור ולברך המוציא.

וספק ברכות להקלצג ומכל מקום כל בעל נפש יש לו ליזהר לכתחלה שלא לבא לידי כךצד ויפסיק סעודתו ויברך ברכת המזון קודם שיגיע זמן קידוש היום:


עג) ירושלמי ברכות פ"א סוף ה"ה. רא"ש פסחים פ"י סוס"ב. טור ושו”ע ס"ד.

עד) מ"א סק"ח. וראה לעיל סי' קעד ס"ה.

עה) טור ממשמעות הרא"ש שם. ובשם הרי"ץ גיאות. שו"ע שם.

עו) רי"ף בפסחים ק, א. דעה הא' בטור ושו”ע שם.

עז) ב"י ד"ה וי"א שמקדש. וכמבואר בחולין פז, רע"א. וכדלעיל סי' קצ ס"א (אלא ששם הוי הפסק לכו"ע, כיון שהוא גם סילוק והיסח הדעת למה שלפניה, משא"כ כאן לדעה הב').

עח) רא"ש פסחים שם בשם רבינו יונה.

עט) כדלעיל סי' קעח ס"ז וש"נ.

פ) שבת ט, ב.

פא) ברכות כח, ב. טור ושו"ע סי' רלב ס"ג.

פב) מ"א סק"ט-י. ט"ז ס"ק ד. וראה לעיל שם שרק מטעם זה אין התפלה חשובה הפסק (אפילו כשאין שהות עוד ביום ומוכרח להפסיק ולהתפלל), ורק בברכת המזון הוי הפסק כיון שהוא גם סילוק והיסח הדעת (שם ובסי' קצ ס"א). וראה לקמן (במוסגר ובסוף ביאור דעה זו) שלדעה זו יש גם כאן גמר וסילוק הסעודה.

פג) ראה לעיל ס"ט. מ”מ וציונים.

פד) רא"ש פסחים פ"י סוס"י ב בשם רבינו יונה. כביאור הפרישה סק"ו. וראה לקמן בהמשך, שמטעם זה הוה גמר וסילוק הסעודה (כמו בברכת המזון דלעיל שם). וראה העו"ב שם ע' רכ.

פה) נמשך למ"ש (באמצע המוסגר): אבל כאן מיד כו' (ובקונטרס השלחן הגיה כן בפירוש). והיינו שמבאר כאן בכמה אופנים החילוק שבין תפלה לקידוש (לדעה הא'), ובמוסגר הוסיף עוד טעם לחלק.

פו) מ"א שם. וכדלעיל ס"ט.

פז) ב"י שם.

פח) סעיף ד. וראה גם לקמן סי' ערב קו"א ס"ק ב. וראה ארץ צבי סי' קג בהערה. מ”מ וציונים. העו"ב שם ע' ריז.

פט) ראה לעיל סי' קצ ס"א, דמטעם זה הוי ברכת המזון הפסק אפילו לגבי כוס ברכת המזון. וראה העו"ב שם ע' רכב.

צ) ט"ז שם.

צא) הרז"ה בהמאור ריש פ' ערבי פסחים. הובא ברא"ש שם. מ"מ פכ"ט הי"ב בדעת הרמב"ם. טור ושו”ע ס"ד בשם י"א. ב"ח ד"ה אלא דלפ"ז.

צב) ט"ז סק"ד.

צג) ב"ח וט"ז שם.

צד) מ"א סק"י.