טו

טו אע"פ שאסור לטעום קודם קידושקכד אם שכח או עבר וטעםקכה אפילו אכלקכו סעודה גמורה צריך לקדש מיד שנזכרקכז ואסור לו לטעום כלום משנזכר עד שיקדשקכח ולא יברך בורא פרי הגפן על כוס של קידוש אם בירך כבר על יין וכן אם מקדש על הפת אין צריך לברך המוציא אם בירך כבר ואף אם מקדש על הכוס אין צריך לברך המוציא על הפת שאוכל אח"כקכט כמו שנתבאר למעלהקל (ואם נזכר אחר שגמר סעודתו אין צריך לאכול עוד אחר הקידוש כדי שיהא הקידוש במקום סעודת שבת שלאחריו דכיון שאכל הסעודה משחשכה אחר שנכנס השבת הרי היא נקראת סעודת שבת וכשמקדש אחריה הרי קידש במקום סעודת שבתקלא).

ואם נזכר אחר שבירך המוציא קודם שטעם פרוסת המוציא לא יקדש על היין ויצטרך לטעום מהפת קודם קידוש כדי שלא תהא ברכת המוציא לבטלהקלב אלא יקדש על הפתקלג ואף אם אין לפניו לחם משנהקלד וצריך להמתין עד שיביאו לפניו אין זה הפסקקלה ואף אם יצטרך לדבר ולומר להם שיביאו לו אין זה הפסק כלל כיון שהוא לצורך הסעודה וכמו שנתבאר בסימן קס"זקלו:


קכד) כדלעיל סעיף ט.

קכה) פסחים קז, א. טור ושו”ע ס"ז.

קכו) רמב"ם פכ"ט ה"ה.

קכז) ט"ז סק"י. מ"א ס"ק יט.

קכח) ראה ב"י ריש הסי' ד"ה ואסור לטעום. וראה העו"ב (ירות"ו) ח"ז ע' שנח.

קכט) ט"ז סק"ז.

קל) סעיף יא.

קלא) משא"כ כשלא אכל הסעודה משחשיכה, ראה לעיל סי"ב ב' דיעות אי סגי בקידוש שלאחריו, וש"נ.

קלב) כדלעיל סי' קסז ס"ט.

קלג) שלטי הגבורים על המרדכי ברכות רמז קמג אות טו בשם תשובת הגאונים. רמ"א ס"ה. ולענין הבדלה ראה לקמן סי' רצט ס"ב.

קלד) כדלקמן סי' עדר ס"ב שצריך לחם משנה.

קלה) מ"א ס"ק יא. וראה העו"ב (ירות"ו) ח"ז ע' רנה.

קלו) סעיף ט.