ה

ה אפילו אכל אדם כל מיני מעדנים ומיני תבשילין הרבה אע"פ שהם מחמשת המינים אינו יוצא ידי חובת ג' סעודות שחייב אדם לסעוד בשבת עד שיאכל לחםכט שמברכין עליו המוציא וברכת המזוןל (ועודלא שעיקר סעודה הוא הלחםלב שעליו יחיה האדםלג) לפי שלגבי אכילת המן שממנה למדו ג' סעודותלד נאמר בה לחםלה שנאמרלו ויאמר אליהם משה הוא הלחם אשר נתן וגו':


כט) תוס' ברכות מט, ב ד"ה אי בעי אכיל. פסחים קא, א ד"ה טעימו. רא"ש ברכות פ"ז סי' כג. פסחים פ"י ס"ה. טור ושו”ע ס"ד.

ל) ראה אור זרוע הל' ערב שבת סי' כא. דרכי משה סי' רמט ס"ק ד. וראה גם לעיל סי' קפח ס"י. סי' רמט ס"י. סי' רנד ס"ח. סי' רסג ס"ג. סי' רעא ס"ח. פס"ד צ"צ שנז, ג. וראה לעיל סי' קפח ס"י: ומיני לחמים שאין קובעין עליהם סעודה צריך לאכול מהם כשיעור קביעות סעודה. ובשוה"ג שם הגהת מהרי"ל, שרבינו חזר בו ולא הצריך לאכול כשיעור קביעות סעודה, וש"נ.

לא) במ”מ וציונים העיר שלכאו' צ"ל המוסגר בסוף הסעיף.

לב) אור זרוע ודרכי משה שם. רא"ש ברכות שם. וכ"ה לקמן סי' תקכט ס"ד. וראה לעיל שם: ואין עונג כו' בלא לחם (שקובעים עליו סעודה) שהלחם הוא עיקר הסעודה שכל סעודה נקרא על שם הלחם.

לג) ראה דברים ח, ג.

לד) כדלעיל ס"א.

לה) סמ"ג עשין ל. ב"י ד"ה וסעודה זו. לבוש ס"ד.

לו) ראה שמות טז, טו.