רעח שיכול לכבות הנר בשביל החולה ובו ד' סעיפים:

א

א מותר לכבות את הנר בשביל החולה שיישן אם הוא חולה שיש בו חשש סכנהא אם לא יישןב וכן מי שמתיירא מפני לסטיםג שלא יהרגוהוד מותר לכבות הנר שלא יראוהוה שפקוח נפש דוחה שבת אפילו בחשש ספק סכנה כמו שיתבאר בסי' שכ"חו.

אבל אם אין שם חשש סכנת נפשות אלא סכנת ממוןז וכן בשביל חולה שאין בו סכנה אסור לכבות מדברי סופרים ואם כבה פטורח מפני שאין איסור מן התורה אלא במלאכה הצריכה לגופהט כלומר שהמלאכה צריכה לו בשביל גופהי דהיינו שצריך לו גוף הדבר שגוף המלאכה נעשית בויא כגון שמכבה עצים דולקים בשביל הפחמים שהם ראויים לצורפיםיב שגוף מלאכת הכיבוי נעשה בגוף הפחמים שהם צריכים לו אבל מלאכה שאינה צריכה לגופה היא כשהיא צריכה לו בשביל דבר אחר שאין גוף המלאכה נעשית בו כגון שמכבה את הנר מפני שחס על השמןיג שלא ידלק כולו עכשיו או מפני שחס על חרס הנר שלא יבקע כשהפתילה דולקת עליויד שגוף מלאכת הכיבוי נעשה בפתילה והוא מתכוין במלאכתו מפני שצריך לשמן או לנר וכן המכבה את הדליקה מפני שחס על ממונוטו וכן המכבה גחלת בשביל שלא יזוקו בה רביםטז וכן זה שמכבה בשביל החולה או מפני הלסטים הרי זה מלאכה שאינה צריכה לגופה כיון שאינו מתכוין בשביל צורך הפחמים או הפתילה שהכיבוי נעשה בהן.

ואפילו אם מכבה בשביל שצריך לפתילה אינו חייב אלא אם כן צריך לחזור ולהדליקה אחר זמן וגם היא פתילה חדשה שזהו פעם ראשון שהודלקה וגם לא הובהבה קודם שהודלקהיז שע"י כיבוי זה היא מיתקנת להדלקה יותר ממה שהיתה בתחלהיח אבל אם אין צריך לחזור ולהדליקה לאחר זמן ואפילו אם צריך לחזור ולהדליקה אלא שהיא פתילה ישנה שכבר הודלקה פעם אחת ואפילו היא פתילה חדשה שלא הודלקה מקודם כלל אלא שהובהבה קודם שהודלקהיט שע"י כיבוי זה אינה מותקנת להדלקה יותר ממה שהיתה בתחלה הרי זה מלאכה שאינה צריכה לגופה שאף שהוא צריך לגוף הדבר שהמלאכה נעשית בו דהיינו שהפחם שבראשה שהכיבוי נעשה בו הוא צריך לו שיהא נוח לחזור ולהדליקה מכל מקום כיון שהדבר שהמלאכה נעשה בו אינו מתתקן כלום ע"י המלאכה יותר ממה שהיה בתחלה הרי אין המלאכה צריכה לגופה של אותו דבר כלל כיון שאין מתקנת אותו כלום ואינה נקראת מלאכה הצריכה לגופה אלא אם כן שהמלאכה מתקנת את גוף הדבר שנעשית בו יותר ממה שהיה בתחלהכ שאז היא צריכה לגופה וגם שיהא צורך לאדם בגוף הדבר שהמלאכה נעשית בו ומתקנת אותו:


א) משנה כט, סוע"ב וגמרא ל, א. טור ושו”ע ס"א.

ב) ראה קיצור הלכות סי' רעח הערה 2.

ג) משנה שם.

ד) ב"ח. ט"ז סק"א.

ה) רש"י במשנה שם ד"ה ומפני.

ו) ס"ב וש"נ.

ז) ראה רמב"ם פי"ב ה"ג ובמ"מ שם. ב"י סוס"י שלד. וראה גם לקמן סי' שלד סכ"ח. ושם סכ"ט במקום היזק הגוף של רבים.

ח) גמרא שם אליבא דר"ש. טור.

ט) רבי יוסי במשנה שם, כרבי שמעון (עג, ב וש"נ) לדעת רבי יוחנן בגמרא לא, ב. רבא קמא, ב. רבינו חננאל קמב, רע"א. ראב"ד פ"א ה"ז. תוס' ג, א סוד"ה הצד. רמב"ן ורשב"א קכא, ב ד"ה ברצין. ר"ן (סז, ב) ד"ה ויתד של מחרישה. מ"מ שם בשם האחרונים. טור. וראה לקמן ס"ג דעת החולקים.

י) תוס' צד, א ד"ה ורבי. מ"א רסק"א. וראה מ”מ וציונים.

יא) ראה גם לקמן סי' שטז סט"ז. מ"מ וציונים. פסקי אדה"ז ע' 197.

יב) תוס' שם. וראה גם תוס' חגיגה י, ב סוד"ה מלאכת.

יג) משנה כט, ב אליבא דרבי יוסי וכדעת רבי יוחנן בגמ' לא, ב.

יד) ראה רש"י במשנה שם ד"ה כחס ובגמ' ל, א ד"ה ש"מ.

טו) מ"מ פי"ב ה"ג. ב"י סוס"י שלד. וראה גם לקמן סי' שלד סכ"ה וסכ"ח.

טז) גמרא מב, א. וראה גם לקמן סי' שלד סכ"ט.

יז) רב אדא בר אהבה לא, ב. טור. לבוש ס"א.

יח) תוס' שם ד"ה וסותר. ט"ז סק"א.

יט) ראה רש"י שם ד"ה אפילו.

כ) ראה תוס' צד, א ד"ה רבי.