ה

ה אמירה לנכרי לעשות בשבת היא שבות מדברי סופריםנו אף על פי שאמר לו קודם השבתנז אבל כשאומרים לו או לישראל חבירו בשבת שיעשה לו מלאכה למחר אין בזה משום שבות אלא שאסור משום ממצוא חפצךנח ואין הפרש בין איסור זה לאיסור זה אלא לענין צרכי מצוה שאסור לעשות מלאכה על ידי נכרי אפילו לצורך מצוהנט אף על פי שאמר לו קודם השבתס והוא הדין לשאר כל דבר שהוא משום שבות לא התירו לצורך מצוהסא אלא אם כן הוא שבות דשבות כמ"ש שםסב אבל כשהמלאכה נעשית במוצאי שבת שהוא זמן היתר אלא שאומר לו בשבת ואין באמירה זו אלא משום שמתעסק בשבת בדבר האסור היום עסק זה התירו לצורך מצוהסג וכן להחשיך על התחום שאין איסורו אלא משום שמזמין את עצמו בשבת לדבר האסור היוםסד הזמנה זו התירו לצורך מצוהסה שנאמרסו חפצך חפציך אסורים חפצי שמים מותריםסז:


נו) גמרא קנ, א. רמב"ם פ"ו ה"א. לכללות הענין ראה לעיל באריכות סי' רמג ס"א. סי' רסג קו"א סק"ח.

נז) כדלעיל סי' רמג ס"א וש"נ.

נח) ראה רמב"ם פכ"ד ה"ד. ראה קו"א לעיל שם: דכיון דלעשות בשבת אסור א"כ כשאומר לו לעשות למחר הרי מתעסק בדבר האסור לו היום, דהיינו עשיית הנכרי בשבילו שהיא עצמה אסורה. וראה לקמן סי' שז ס"א וס"ז וסי"ד, שלא נאסר בזה אלא דיבור בלבד שנאמר ודבר דבר.

נט) וכ"ה לקמן סכ"ד. וראה לעיל סי' רעו ס"ח. סי' שלא ס"ז.

ס) רמב"ן קנא, א ד"ה הא. רשב"א שם ד"ה הא דאמר. ר"ן שם פכ"ג (סד, ב) ד"ה תנו. מ"א סקי"ז. וראה גם לקמן סכ"ב.

סא) ראה גם לקמן סי"ב.

סב) ראה לקמן סי' שז סי"ב וש"נ.

סג) ראה רמב"ן שם. רשב"א שם. ר"ן שם.

סד) ראה רש"י עירובין לט, א ד"ה חמרא. לעיל ס"א. סי' רסג קו"א שם.

סה) כדלקמן ס"ו. אבל ראה לעיל סי' רמד סי"ב גבי קבלת מכס בשבת שאיסורו משום ממצוא חפצך, ולא התירו אלא מטעם שבות דשבות במקום מצוה.

סו) ישעיה נח, יג.

סז) גמרא קיג, סוע"א. קנ, א. רמב"ם פכ"ד סוף ה"ה.