טו

טו ולא עד שיצא דם ממש אלא אפילו החובל באחד מאברי החי עד שנצרר הדם תחת העור אע"פ שלא יצא לחוץ חייבקכה לפי שהיא חבורה שאינה חוזרתקכו שכיון שנצרר הדם תחת העור שוב לא יוכל לחזור למקומוקכז אלא שהעור מעכבו עתה מלצאת לחוץ וחייב משום נטילת הדם שבאותו מקוםקכח.

במה דברים אמורים בחובל באדםקכט או בבהמה וחיה או בעופותקל או בשמנה שרצים האמורים בתורהקלא (בפרשת שמיניקלב) שהם החולד והעכבר וגו'קלג שכל אחד מאלו יש לו עור המעכב על הדם מלצאת אבל החובל בשאר שקצים ורמשים אינו חייב עד שיצא מהן דםקלד אבל אם נצרר הדם ולא יצא הרי זה חבורה החוזרתקלה שאלמלא נעקר הדם ממקומו היה יוצא לחוץ כיון שאין לו עור המעכבוקלו:


קכה) ברייתא קז, ב. טור ושו"ע ס"ח.

קכו) רש"י שם ע"א ד"ה והחובל.

קכז) ברייתא שם ע"ב ורש"י ד"ה נצרר.

קכח) ר"ן (לח, ב) ד"ה שמונה. הובא בב"י ד"ה ומ"ש רבינו והחובל. לבוש ס"ח. ט"ז סק"ה. וראה עוד בדיני חובל לעיל סי' רפ ס"ג. לקמן סי' שכח סל"ג-ד וסנ"ג. סי' שח סל"ח.

קכט) משמעות הרמב"ם פ"ח ה"ח-ט. וראה חידושי צ"צ נג, ג.

קל) רש"י קז, א ד"ה החובל. רמב"ם שם ה"ט.

קלא) גמ' שם ע"ב. רמב"ם שם.

קלב) ויקרא יא, כט-ל. מ"א סקי"ג.

קלג) והצב, והאנקה, והכח, והלטאה, והחומט, והתנשמת.

קלד) ברייתא חולין מו, ב ורש"י שם ד"ה מי. טור ושו"ע ס"ח.

קלה) רש"י קז, ב ד"ה מנין.

קלו) תוס' עה, א ד"ה כי. רשב"א שם קז, א ד"ה הצדן. ר"ן שם. לבוש שם. ט"ז שם.