ט

ט צבי שנכנס לבית וישב אחד על הפתח ומילא(ו)הופז דהיינו שלא נשאר בינו למזוזת הפתח מקום פנוי כל כך בכדי שיוכל הצבי לברוח דרך שם הרי זה חייב ומותר לאדם אחר לישב בצדו של זה באותו מקום פנוי שבינו להמזוזה אף על פי שמוסיף שמירה על שמירתו של ראשוןפח ואפילו עמד הראשון והלך לופט ונסתלק שמירתו ואין הצבי נשמר אלא מחמת ישיבת השניצ שהמקום פנוי שבינו להמזוזה דהיינו מקום ישיבת הראשון אין בו כדי בריחת הצביצא אעפ"כ אין השני צריך לקוםצב ומותר לו לישב עד שתחשך וליטול הצביצג שכיון שבשעה שישב בהיתר ישב שהרי הצבי היה ניצוד ועומד כבר על ידי ישיבת הראשוןצד אין מחייבין אותו להסתלק לאחר שעמד הראשון מפני שאינו עושה כלום עכשיו בישיבה זו שאינו אלא שומר לצבי הניצוד כבר על ידי הראשון ואפילו לכתחלה יכול לישב בצד הראשון על דעת שישאר יושב שם לאחר שיעמוד הראשון וילך לו:


פז) משנה קו, סוע"ב. טור ושו"ע ס"ו.

פח) ראה תוס' שם ד"ה למה. ר"ן שם (לח, א) ד"ה מתני' השני. וראה מ"א סקי"א.

פט) משנה שם. טור ושו"ע שם.

צ) רמב"ן שם ד"ה הא. ר"ן שם.

צא) ראה חידושי צ"צ נג, ב. חקרי הלכות ח"א יט, א.

צב) ר"ן שם.

צג) משמעות הגמ' קז, א.

צד) ראה רש"י קו, ב ד"ה ונמצא. מ"א שם.