כ

כ אם ליקט נכרי עשביםרכב (לבהמתורכג) והאכיל (גם) לבהמת ישראל אין צריך למחות בידו ואע"פ שמן הסתם ליקט גם לצורך ישראלרכד אין איסור בליקוט זה כלל כי כל נכרי העושה דבר מעצמו בודאי מתכוין הוא לטובת עצמורכה שיודע שלא יפסידרכו כמו שנתבאר בסי' רנ"ברכז ובלבד שלא יהיו עשבים של הישראל אלא של הנכרי או של הפקר מטעם שנתבאר שםרכח (וגם אין איסור במה שמאכיל לבהמת ישראל מעשבים שליקט בשבילו שאף שאסור לישראל ליהנות ממה שעשה הנכרי בשבילו אע"פ שנתכוין לטובת עצמו כמו שנתבאר שם מכל מקום כאן אין גופו ממש נהנה מזהרכט לא גזרו חכמים אלא אם כן הוא עצמו עומד בפניה כדי שתאכלרל אבל לא על מה שהנכרי מאכילה כיון שמתכוין בזה לטובת עצמו).

במה דברים אמורים כשהנכרי עושה כן דרך מקרה (שאין הדבר ידוע בבירור שליקט גם בשביל ישראל כי שמא ליקטן לעצמו ואח"כ נמלך ליתן לבהמת ישראל) אבל אם רגיל לעשות כן צריך למחות בידורלא (שכיון שבודאי הוא ליקטן בשבילורלב גזרו חכמים אף על מה שמאכיל הנכרי מהם לבהמת ישראל):


רכב) ספר התרומה סי' רמז. הובא במרדכי רמז תו. מ"א ס"ק ל.

רכג) כן משמע במרדכי ובס' התרומה שם (שלא התירו אלא כשליקט לבהמתו, וכל האיסור הוא רק מטעם מוקצה). ונתבאר במהדו"ב לסי' רמג (ד"ה וספר התרומה).

רכד) שבזה אסור, כמו במסיבה דלעיל סי' רעו ס"ז (מהדו"ב שם).

רכה) רא"ש פט"ז סי"ב. רשב"א קכב, א סד"ה רבא בשם התוס' (שכתבו כן גם לגבי ליקט לבהמת ישראל. ואנן קיי"ל כס' התרומה להתיר מטעם זה רק בליקט לבהמתו, כמבואר במהדו"ב שם סד"ה והנה מהר"ם).

רכו) רש"י קכא, א ד"ה נכרי.

רכז) סעיף י.

רכח) אבל ראה במצויין שם מסקנתו במהדו"ב לסי' רמג, (ד"ה והנה מהר"ם) שנקטינן כהפוסקים שהעושה מעצמו (אפילו בשל ישראל) אין צריך למחות בו, והכא בעשבים (כשליקט לבהמת ישראל) החמירו מאחר שנהנה באכילת בהמתו, משא"כ כשליקט לבהמתו והאכיל גם לבהמת ישראל, שכל האיסור הוא רק מוקצה (שם ד"ה וספר התרומה), הקילו לומר דלא מקרי גופו נהנה (וכדלקמן בהמשך הסעיף).

רכט) ספר התרומה שם. מרדכי שם. מ"א סקכ"ט.

רל) כדלעיל סי"ז (במכירו) וש"נ.

רלא) רא"ש שם (אלא שהוא אסר בזה מטעם אחר, מחשש שיאמר לנכרי, כמבואר במהדו"ב שם). מרדכי שם. טור ושו"ע שם.

רלב) מ"א סק"ל (לדעת המרדכי שם).