ג

ג ואפילו כשעומד בפנים לא התירו ליתן לפניו אלא מזונות שיתכן לאכלם בחצר אבל לא שאר חפציםיז שדרך להוציאן מפני שנראה כנותן לו על מנת להוציא.

במה דברים אמורים בחפצים של ישראל אבל חפצים של נכרי מותר ליתנם לויח שאף שנראה כנותן לו על מנת להוציאיט אין בכך כלום כיון שאינו מוציא בשביל הישראל אלא בשביל עצמו והחפץ אינו של ישראלכ ואפילו לומר בפירוש עשה מלאכתך בחפצים שלך מותר כמו שנתבאר שםכא.

ומכל מקום אם הנכרי עומד בחוץ ופשט ידו לפנים אסור ליתן לפניו אפילו חפצים שלו מפני מראית העין שהרואה שישראל נותן לו סבור שהוא חפץ של ישראלכב משא"כ כשנותן לפניו בחצר שאין שם רואים והרואה אותו יוצא מרשות ישראל וחפץ בידו הוא סבור שמוציא חפץ שלו ולא של הישראלכג.

(ומכל מקום אם האמת הוא שהוא חפץ של ישראל אסור שמא יודע האמת להרואים ויחשדוהוכד שנתנו לו כדי להוציאו בשבילוכה משא"כ בחפץ של נכרי אם יודע האמת לרואים אין כאן חשד כללכו):


יז) תוס' יט, א ד"ה נותנין. ר"ן שם (ז, א) ד"ה תנו. מרדכי שם רמז רנג בשם ריב"א.  טור ושו"ע ס"א. וראה לעיל סי' רנב קו"א ס"ק ב דראבי"ה המתיר יחידאה הוא.

יח) מ"א סק"ד. וראה גם לעיל סי' רמו ס"ו.

יט) תוס' ג, א ד"ה בבא (אפילו בעומד בחוץ ופשט ידו בפנים).

כ) תוס' שם. ר"ן שם (אפילו בעומד בחוץ ופשט ידו בפנים).

כא) סי' שז סל"ה-ו.

כב) (תוס') רא"ש שם (שכן ראה באשכנז). מ"א שם. וראה גם לקמן סי' שמז ס"ג.

כג) מ"א שם.

כד) עד"ז לעיל סי' רמג סוף ס"ח. סי' רמו סוף ס"ה.

כה) מסקנת הרא"ש שם. טור. ועד"ז הוא לעיל סי' רמו ס"ד. וראה לעיל סוף ס"ב שהוא מטעם שנראה כנותן לו ע"מ להוציא (כמסקנת תוס' ור"ן שם), שאסור מטעם שנתבאר בסי' ש"ז סל"ה. וראה דברי נחמי' או"ח סו, ד. העו"ב תתלד ע' 55.

כו) וכ"ה לעיל סי' רנב קו"א סק"ה.