ו

ו במקומות שנוהגים לאכול פת של פלטר נכרימט יש מתיריןנ ליקח ממנו בשבת אפילו פת שנאפית היום אם היא עיר שרובה נכריםנא שאז מן הסתםנב היא נאפית בשביל הנכרים ולא בשביל הישראלנג ואם כן אין לאסור אותה מדין נכרי העושה מלאכה בשביל ישראלנד וגם אין לאסור אותה מדין מוקצה אפילו אם היתה קמח או עיסה בבין השמשותנה שהן מוקצין כמו שנתבאר בסי' ש"חנו אין אומרים בה מתוך שהוקצית בבין השמשות הוקצית לכל השבת כולה לפי שאין אומרים כן אלא בדבר שניתקן ונעשה ראוי מאליו משחשכהנז כגון נר שכבה מאליו משחשכהנח אבל כל דבר שגמרו בידי אדםנט דהיינו שנגמר תיקונו בשבת ונעשה ראוי על ידי אדם אין בו משום מוקצה כלל אפילו בבין השמשות בעודו אינו ראויס מפני שאינו מקצה ממנו דעתו כלל בבין השמשות מליהנות ממנו בשבת כיון שבידו הוא לתקנו ולעשותו ראוי בו ביוםסא כגון הקמח שביד נכרי אין לו דין מוקצה כלל בשבת מפני שבידו הוא לאפותו ולעשותו ראוי בו ביום וכיון שהוא מוכן להנכרי בעליו הרי זה מוכן לכלסב.

ויש אומריםסג שלא אמרו כל דבר שגמרו בידי אדם אין בו משום מוקצה אלא בדבר שהתחלת מלאכת תיקונו כדי לעשותו ראוי היתה קודם השבת ונגמרה בשבת כגון נכרי שהתחיל לעשות כלי מערב יום טוב וגמרו ביום טובסד אין בו משום נולדסה הואיל וגמרו בידי אדם כמו שנתבאר בסי' רנ"בסו (וכן פת שהתחיל לאפותה דהיינו שנתנה בתנור מבעוד יום אף שבבין השמשות לא היתה ראויה עדיין אין בה משום מוקצהסז) אבל פת שהתחלת מלאכת תיקונה שעל ידי כך נעשית ראוי דהיינו מלאכת אפייתה היתה בשבת יש בה משום מוקצה אם היתה קמח או עיסה בבין השמשותסח אבל אם היתה תבואה בבין השמשות ונטחנה ונאפית בשבת אין בה משום מוקצהסט ולא משום נולד ביו"ט כמו שיתבאר בסי' תקי"זע.

ולענין הלכה יש להחמיר כסברא האחרונהעא אלא אם כן הוא שעת הדחקעב כגון שדר בכפר יחידי שאי אפשר לו לשאול פת מחבירועג או לצורך מצוה כגון סעודת ברית מילהעד או לצורך ברכת המוציאעה אזי יש לסמוך על המתירים.

ומכל מקום אסור ליתן מעות להפלטר מערב שבת שיתן לו הפת בשבת שאז הוא אופה לצורך ישראלעו ואסור לאכול מהפתעז עד למוצאי שבת בכדי שיעשו כמו שיתבארעח:


מט) ראה ט"ז סק"ג. שו"ע יו"ד סי' קיב ס"ב ברמ"א וש"ך סק"ט. וראה גם לעיל סי' קסח ס"ו. סי' קצו ס"ו. סי' רמב סי"ג. לקמן סי' תמח ס"ב. סי' תקיז ס"ד במוסגר. סי' תרג ס"א.

נ) רא"ש ביצה ס"פ אין צדין. טור בשמו ושו"ע בשם ויש מתירים.

נא) ט"ז סוף סק"ג. וראה גם רא"ש שם.

נב) רשב"א קכב, א ד"ה רבא. וראה גם לעיל סי' רנב סי"ב. סי' רעו ס"ז. לקמן סי' שכו סי"ג. סי' תקטו סי"ח. לקמן סי' תקיז ס"ד.

נג) ראה רשב"א שם. וראה רש"י שם ד"ה אדעתא.

נד) רא"ש שם. ט"ז שם.

נה) רא"ש שם.

נו) סעיף ח.

נז) ראה ב"י ד"ה וא"א. הגהת הלבוש ס"ד.

נח) כדלעיל סי' שי ס"ד.

נט) ביצה כז, א. רא"ש שם. טור שם בשמו. מ"א סק"י.

ס) פסקי ריא"ז ביצה פ"ג ה"ז אות ו. שלטי הגבורים ביצה טז, סוע"א. וכ"מ ברש"י ביצה כ[ז], א ד"ה אלא.

סא) רש"י שם. מ"א סק"י.

סב) ראה מ"א סי' תקטו סקכ"ז. וראה לעיל סי' שח סמ"א וספ"ט. סי' שי ס"ג (כיון שהוא מוכן לאיש אחד מוכן לכל).

סג) רש"ל בים של שלמה חולין פ"א סי' לב הובא במ"א שם. וראה גם תפארת שמואל על הרא"ש שם.

סד) הגהות אשרי ביצה פ"ג סי' ז בשם הר"ר אליהו.

סה) ראה מ"א שם.

סו) סעיף יב.

סז) ראה מ"א שם.

סח) ספר התרומה סי' רמז (בשם רבינו יעקב) וסי' רמח. רא"ש שם וטור בשם ר"ת. שו"ע בשם "יש אוסרים".

סט) כן משמע בשו"ע סי' תקיז סוף ס"א. ראה מ"א שם סק"ב. עיין במ"ש לעיל סי' ש[י] ס"ו.

ע) סעיף ג.

עא) ראה לקמן סי' תקיז ס"ה, דהיינו אף שהעיקר כסברא הראשונה.

עב) שו"ע ס"ד.

עג) ב"ח סוד"ה ומ"ש והטחינה. מ"א סקי"א.

עד) סמ"ק סי' רפא (ע' שב) בהגהות הר"ף אות ד בשם גדולים. שו"ע שם.

עה) סמ"ק שם. שו"ע שם. וכדלעיל סי' עדר ס"ה שמצוה לאכול פת.

עו) רמ"ה. הובא ברבינו ירוחם ני"ב ח"ח (עח, א). רמ"א ס"ד.

עז) רבינו ירוחם שם.

עח) סעיף ט.