יב

יב כבר נתבאר בסימן תל"אמח שמן התורה כשמבטל את החמץ ומפקירו קודם זמן איסורו דיו ואם אינו רוצה לבטלו ולהפקירו <(ג)> חייב הוא לבדוק ולחפש אחריו מן התורה כשיגיע זמן איסורומט ולבערו מן העולם לגמרי וכשהוא עושה כך אם בתוך הפסח מצא כזית חמץ בביתו שלא מצא בבדיקתו לא עבר עליו למפרע בבל יראה ובל ימצא שהרי אנוס הוא כיון שבדק כדינונ.

ואינו חייב לבדוק מן התורה אלא במקומות שרגיל להשתמש בהן חמץ כל השנה בתדירותנא כגון הבית וחדריו שרגיל לאכול בהן חמץ כל השנה ואי אפשר שלא נתפרר ונפל שם פירור חמץנב שיש בו כזיתנג ועובר עליו בבל ימצאנד מן התורה אע"פ שאינו נראה לונה (עיין סי' ת"מנו) כל ימי הפסח אבל שאר החדרים שאינו רגיל להשתמש בהן חמץ בתדירות וקרוב הדבר שלא נשתייר בהן חמץ כזית אין צריך לבודקן מן התורה אע"פ שלא ביטל:


מח) סעיף ב.

מט) שאז הוא זמן מצות השבתה, כדלעיל שם ולקמן סי' תמה ס"א וש"נ. וכ"ה לקמן סי' תלו ס"ו. וראה מ"מ וציונים.

נ) פר"ח סי' תלא ס"א ד"ה ומאחר, שחייב מן התורה גם על חמץ שאינו ידוע, ורק כשבדק אינו עובר, כדעת הר"ן ריש פסחים ד"ה בודקין וד"ה אלא כך הוא עיקרן של דברים. וכ"ה דעת הרא"ש פ"א סי' ט, לפירוש הט"ז סי' תלד ס"ק ג. וראה גם לקמן סי' תלד ס"ו (במוסגר). וראה רשימות שיעורים (פסחים) סי' ב. ליקוט שיעורים סוס"י א. העו"ב תתמז ע' 51.

נא) ר"ן שם. ט"ז סי' תלה ס"ק א. פר"ח שם. וראה תהלה לדוד ח"ג סי' ה ד"ה והטעם.

נב) ראה לקמן סכ"ה וקו"א ס"ק ה, דזה נקרא חמץ ודאי. וראה גם לקמן סי' תלו ס"ו.

נג) כדלקמן סי' תמב סכ"ח וקו"א שם ס"ק יז.

נד) ראה מ"מ וציונים.

נה) רא"ש שם.

נו) סעיף א.