כז

כז וכן <(ז)> רפת של בקר ולול של תרנגולים אם ידוע לו שהיה בהם וודאי חמץקכו בתוך ל' יום לפני הפסחקכז אלא שאינו יודע היכן הוא מונח שם הוא חייב לבדוקקכח ולחפש בהם את החמץ בליל י"ד לאור הנר ולהוציאו משם.

ואם הוא רוצה ליתן לפני הבהמות ותרנגולים לאכול זה החמץ או חמץ אחרקכט צריך הוא לעמוד עליהם עד שיגמרו לאכול ולעיין עליהם שלא ידחפו ויגלגלו מן החמץ כלום למקום אחר צנוע שאינו נראה שמא יהא מונח שם עד כניסת הפסח ויעבור עליו בבל ימצא ואם נשתייר מעט חמץ מאכילתם יטלנו משם ולא יניח לפניהם שמא ישאר מונח שם עד כניסת הפסחקל ואפילו אם דעתו לילך אליהם כשתגיע שעה ששית ולראות אם מונח שם מעט חמץ שיבערנו מכל מקום יש לחוש שמא כשתגיע שעת הביעור חמץ ישכח על החמץ שנתן לפניהם לפי שלא יעלה על דעתו אז לחוש שמא נשתייר מעט חמץ מאכילתםקלא לפיכך צריך הוא בשעה שהוא נותן לפניהם לאכול שלא לזוז מהם עד שיגמרו לאכול ויצניע המשוייר כדרך שיתבאר בסימן תל"דקלב שאז בודאי לא ישכח לבערו בשעת הביעור כמו שאין שוכח לבער כל חמץ הידוע לו:


קכו) ב"י וב"ח בשם סמ"ק. אגודה פ"א ס"ט. שו"ע ס"ו. וראה קונטרס אחרון ס"ק ז (הטעם דלא קיי"ל להקל בזה כשיטת הלבוש וסייעתו). וראה לקמן סי' תלט קו"א ס"ק א.

קכז) כפירוש המ"א ס"ק י לשיטתם.

קכח) ב"ח ס"ח ד"ה כתבו הסמ"ק (צריך בדיקה). וראה פר"ח ס"ו (שבחמץ ידוע לא שייך בדיקה אלא ביעור). אלא ודאי הב"ח מיירי שאינו יודע היכן הוא מונח.

קכט) שמותר כל שעה ה, כמבואר במשנה כא, א. לקמן סי' תמג ס"ב.

קל) רא"ש פ"ב סי' א. טור ושו"ע סי' תמג ס"א. לקמן שם ס"ב. וראה קונטרס אחרון ס"ק ז, שמכאן מוכח דלא קיי"ל להקל בודאי חמץ קודם זמן איסורו, כשיטת הלבוש וסייעתו.

קלא) ראה קונטרס אחרון ס"ק ז, ההוכחות לזה.

קלב) סעיף א.