כח

כח קרקעית החצרקלג אין צריך בדיקה לפי שעורביןקלד ושאר עופותקלה מצויין שם והם אוכלים כל חמץ שנופלקלו ואפילו אם ידוע לו שיש שם בחצר ודאי חמץ אין צריך ליטלו משם בשעת בדיקת ליל י"ד ואפילו לכתחלה יכול להשליך חמץ לחצר קודם שתגיע שעה ששיתקלז וכשתגיע שעה ששית ילך לראות החמץ בחצרקלח ואם עדיין הוא מונח שם שלא אכלוהו העורבים חייב לבערו מן העולם לגמרי מיד שיראנו כמו שיתבאר בסימן תמ"הקלט.

ואין חוששין שמא ישכח לילך ולראותו כשתגיע שעה ששית שאף אם ישכח עליו אין כאן איסור שבודאי נטלוהו העורבין קודם שהגיע שעה ששית והוליכוהו למקום שבאו משם ואף על פי שנתבאר למעלהקמ ויתבאר בסימן תל"חקמא ותל"טקמב שאין ספק אכילה מוציא מידי ודאי חמץ מכל מקום <(ח)> נטילת העורבים וכיוצא בהם וגרירת החולדה והעכברים וכיוצא בהם היא ודאית אלא שהאכילה היא ספקקמג כי שמא לא היו רעבים באותו שעה לפיכך גבי עכברים וכיוצא בהם משאר מיני חיה הגדלים בבית אנו מחמירים בודאי חמץ שאף אם גררוהו הרי הוא טמון בבית או בחצר ועובר עליו בבל ימצא ואין כאן צד היתר אלא לתלות שמא אכלוהו ואין ספק מוציא מידי ודאי אבל עורבים וכיוצא בהם שאינם בני תרבות וממקום אחר הם רגילין לבוא לכאן א"כ כשנטלוהו בוודאי הוליכוהו למקום שבאו משםקמד אלא שלכתחלה אין לסמוך על זה כשמגיע זמן הביעור דהיינו תחלת שעה ששית דכיון שהיה יכול לילך לחצר ולראות אם החמץ מונח עדיין שם ילך ויראנוקמה:


קלג) ולא רק אמצעית. פר"ח ס"ו. ח"י ס"ק יא. א"ר ס"ק ח.

קלד) גמרא ח, א. טור ושו"ע ס"ו.

קלה) שו"ע שם.

קלו) טור ושו"ע שם.

קלז) הגהות מיימוניות פ"ג אות כ בשם ריב"ק. שו"ע סי' [ת]מה ס"ג.

קלח) שכן פירשו העולת תמיד ס"ד והח"י סי' תמה ס"ק י. ונתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ח הטעם לחשוש לדברי פוסקים הללו.

קלט) סעיף ג ואילך.

קמ) סעיף כה.

קמא) סעיף א.

קמב) ראה שם סעיף א.

קמג) גמרא ט, ב ללישנא בתרא. וראה קונטרס אחרון ס"ק ח דסמכינן עליה בדברי סופרים.

קמד) מ"א ס"ק י.

קמה) ראה קונטרס אחרון בהג"ה, דהיינו כיון שלכתחלה אין לסמוך על החזקה כשאפשר לברר. ובפרט שכמה פוסקים לא סבירא להו האי טעמא דודאי גררוהו.