יג

יג ואין לאדם לסמוך על ביטול זה בלבד שלא יבטל בלילה מיד אחר הבדיקהעט לפי שביטול זה שלאחר הבדיקה הוא תקנת חכמי הגמרא שתקנוהו מיד לאחר הבדיקהפ כדי שיהיה לו זמן קבוע שאם לא היה לו זמן קבוע היה נשכחפא מלב בני אדם העלולין לשכחה ולא רצו לקבוע זמנו בשעת הביעור לפי ששעת הביעור מעיקר הדין הוא בתחלת שעה ששית כמו שיתבאר בסי' תמ"הפב ואז אינו יכול לבטלופג ולא רצו לקבוע ביום י"ד קודם שעת הביעור דכיון שאין האדם עוסק אז בביעור חמץ ולא בבדיקתו יש לחוש שמא ישכח לבטל שעל ידי מה יזכור אבל בלילה שעוסק בבדיקה יזכור גם כן לבטלופד.

ובביטול זה בלבד הוא יוצא ידי חובתו ואין צריך לחזור ולבטל פעם ב' ביום מעיקר הדין שמן הדין אין לחוש שמא נתגלגל כזית מחמץ ששיירו למאכלו שהחמץ המשויר לאכילה מצניעין אותו במקום משומר ונזהרין בו שלא יתגלגל ממנו כלוםפה כמו שנתבאר למעלהפו.

ועכשיו בדורות אחרונים שנהגו להחמיר ולבער חמץ בסוף שעה ה' ולבטלו בשעת הביעור לא באו אלא להוסיף על תקנת חכמים ולא לגרועפז שהרי אם לא יבטל מיד לאחר בדיקה יש לחוש שמא ישכח מלבער החמץ עד שתגיע שעה ששית ואז אינו יכול לבטלופח:


עט) רא"ש פ"ב ס"ט, וטור, ומרדכי רמז תקלה, לפירוש ב"י ד"ה ואדוני, ומ"א ס"ק ז.

פ) גמרא ו, ב. רש"י שם ד"ה הבודק צריך שיבטל.

פא) רש"י שם סע"ב.

פב) סעיף א.

פג) גמרא דף ז, רע"א.

פד) רש"י ו, סע"ב. טור ולבוש ס"ב. מ"א שם.

פה) הגהת סמ"ק סי' צח (עג, א).

פו) סעיף ב.

פז) הגהת סמ"ק שם. הגהות מיימוניות. ב"י סד"ה ואדוני.

פח) מ"א שם. וראה לקמן סי' תלו קו"א ס"ק ב, שהביא גם טעם הט"ז סוף ס"ק ה.