ה

ה ואם עבר ולא הצניעו כלל אלא הניחו מפוזר ומפורד בתוך הבית ולא נזהר לשמרו כלל וגם אינו יודע מנין החתיכות שהיה בו ואפשר שנחסר ממנו כמה חתיכות וגררום התינוקות והעכברים אף על פי כן אין צריך לחזור ולבדוק פעם אחרת דכיון שאין ברור לו שנחסר ממנו אין אנו מצריכין אותו לחזור ולבדוק מה שבדק כברכב בשביל חששא בעלמא שמא גררו העכברים מן החמץ (פירוש חתיכה גדולה שאין העכבר יכול לאכלה כולהכג אבל אם היה גורר חתיכה קטנה היינו תולין לומר שאכלה כולה כמו שנתבאר בסי' תל"גכד שספק אכילה מוציא מידי ספק חמץכה עיין שם) והניחוהו באחד מחורי הבית שאם נצריכוהו לחזור ולבדוק בשביל חששא כזו אין לדבר סוףכו שאי אפשר שיגמרו כל ישראל את בדיקת חמצם ברגע אחד וכשאחד גמר בדיקתו קודם שגמר חבירו לבדוק את כל חדריו יש לחוש שמא ברגע זו נטל העכבר חמץ מחדרים של חבירו שאינן בדוקין עדייןכז ויש בהן חמץ לרוב וגרר את החמץ והוליכו לחדרים הבדוקים של זה שגמר בדיקתו ויצטרך לחזור ולבדוק ואין לדבר סוףכח:


כב) משנה דף ט, רע"א. כפירוש רש"י שם ד"ה אין חוששין (ראה מ"מ פ"ב ה"ז).

כג) ליישב קושיית הט"ז שם ס"ק ב, על הטור ורמ"א שם ס"א, שבחתיכה קטנה מתירים אפילו בספק של קבוע כמחצה על מחצה, וכדלקמן סי' תלט ס"א וש"נ.

כד) סעיף כד.

כה) ראה רש"י ט, א ד"ה האי מאי.

כו) משנה שם.

כז) רש"י שם ד"ה שאם כן. תוס' ט, ב ד"ה ולא.

כח) ראה לעיל סי' תלג קו"א ס"ק ד, שמטעם זה אין חוששין שגררו מבתי הנכרים המלאים חמץ בפסח, ולכן אין מחזיקין ריעותא ממקום למקום גם על להבא בחמץ בבור ובחור ובחמצו של נכרי המופקד אצל ישראל.