תלו דין המפרש בים והיוצא בשיירא ובו כ"ג סעיפים:

א

א היוצא מביתוא <(א)> לעיר אחרת קודם הפסח ודעתו שלא לחזור לביתוב עד לאחר הפסחג או שדעתו שלא יחזור לביתו לעולםד ואינו מניח בביתו אדם שיוכל לבדוק כשמגיע זמן הבדיקהה אם הוא יוצא בתוך שלשים יום לפני הפסח כיון ששואלין ודורשין בהלכות פסחו חל עליו להזהר ולקיים כל מצות חכמיםז לפיכך חייב הוא לבדוק כל חדריו בלילה שלפני יציאתו לאור הנר ואם שכח ולא בדק בלילה יבדוק ביום לאור הנרח.

ומיד <(ב)> אחר הבדיקה יבטל כל החמץ שאין ידוע לו שלא מצאו בבדיקתו כתקנת חכמים שתקנו לבטל תיכף ומיד אחר הבדיקהט מטעם שנתבאר בסימן תל"די ע"ש.

ועל בדיקה זו לא יברך על ביעור חמץיא כדרך שמברכין על בדיקת ליל י"ד כיון שאינה בזמן העיקרי שתקנו לה חכמים דהיינו ליל י"דיב (וממנו ואילך עד סוף הרגל כמ"ש בסי' תל"היג).

וברגע שקודם יציאתו חייב הוא להוציא החמץ מכל גבולו שבעיר זו שהוא יוצא ממנה ואם יש לו בנים קטנים בביתו וצריך הוא להניח להם חמץ לאכול יוציאנו מביתו לבית אדם אחר ושם יניח חמץ לאכול ויסגור את ביתו ואת כל חדריו הבדוקים שלא יכניס <(ג)> שום אדם עוד חמץ לשם שאם לא יעשה כן אין בדיקתו שוה כלוםיד:


א) מימרא דרב יהודה אמר רב דף ו ע"א, לענין המפרש לים ויוצא בשיירא; וראה קונטרס אחרון ס"ק א, הטעם שנקט כאן היוצא מביתו לעיר אחרת.

ב) רבא שם.

ג) רש"י שם ד"ה דעתו לחזור (ראה לקמן ס"ט-ו וקו"א ס"ק ז-ח, שלב' הפירושים בדבריו, מודה בזה שביוצא תוך ל' חייב לבדוק כשיוצא מביתו). ר"ן שם (ב, ב) ד"ה המפרש (שביאר דעת רש"י), ושו"ע ס"ב (שהובאה שם דעת רש"י לפירוש הר"ן).

ד) הגהות סמ"ק סי' צח (ע' עה) בכוונת הפייט, לגירסת ט"ז ס"ק ה: בין אין דעתו לחזור בין יש דעתו לחזור אחר הפסח. וכ"ה לקמן ס"ח.

ה) סמ"ק סי' צח (ע' עד). טור ושו"ע ס"א. וראה ט"ז ס"ק א, דהיינו שאף אינו מניח מי שיוכל להכניס שם חמץ, וכדלקמן בסוף הסעיף.

ו) גמרא שם, וכדלעיל סי' תכט ס"א.

ז) רש"י שם ד"ה קודם. וראה גם לקמן ס"ה, סי"ד-טו, סכ"א. סי' תנג סל"א.

ח) מ"א ס"ק א.

ט) מ"א שם וס"ק יב.

י) סעיף יג.

יא) כל בו סי' מח (ו, ד). [ר]מ"א ס"א. ח"י ס"ק יג.

יב) כל בו שם. וראה לעיל סי' תלב קו"א ס"ק א.

יג) סעיף ב.

יד) ט"ז ס"ק א. וראה קו"א ס"ק ג. וראה קובץ יגדיל תורה (נ.י.) נג ע' רלב.