י

י במה דברים אמורים ביוצא לדרך אבל המפרש מן היבשה לים והיוצא בשיירא ללכת למרחקים אפילו יוצא מביתו מתחלת השנה ודעתו לחזור זמן רב קודם הפסח חייב הוא לבדוקנט קודם יציאתו כל חדריו אפילו אותן שאינן צריכים בדיקה אלא מדברי סופריםס לפי שהמפרישים בים והיוצאים בשיירא למרחקים רגילות הוא להזדמן להם כמה סיבות וענינים בדרך ויש לחוש שמא ישתהה הרבה בדרך ולא יחזור לביתו עד ערב פסח סמוך לחשיכה ולא יהיה לו פנאי לבער קודם יו"טסא ויש חולקיןסב על זה ואומרים שדין המפרש לים והיוצא בשיירא <(ח)> כדין שאר יוצא לדרך ויש לסמוך על דבריהם בשעת הדחקסג כגון ששכח ויצא מביתו ולא ביער החמץ ממנו ונזכר לאחר שהפליג מביתו ואי אפשר לו לפרוש מן הספינה או מן השיירא:


נט) רמב"ם פ"ב הי"ט. סמ"ק סי' צח (ע' עד). דעה הא' בשו"ע ס"א, לפירוש הגהת סמ"ק (שם ע' עה). הובא בהגהות מיימוניות (קושטא) פ"ב. מ"א ס"ק ג.

ס) ח"י ס"ק ה (אפילו ספק חמץ). ולדעת המ"א ס"ק ב מיירי כשאין החמץ ידוע ואין צריך לבדוק אלא מתקנת חכמים (כדלעיל ס"ו).

סא) פר"ח סעיף א ד"ה כתב הב"י.

סב) רש"י שם ד"ה דעתו. לפירוש הגהות סמ"ק שם וט"ז ס"ק ה (דהיינו אפילו תוך ל', כדין שאר יוצא לדרך דלעיל ס"ט). וראה קונטרס אחרון ס"ק ז-ח. ומזה לומדים גם לענין אוצר כדלקמן סי"ג.

סג) בדרבנן אפילו יחיד במקום רבים (קו"א סוף ס"ק ז-ח). וכ"ה לקמן סי"ג לענין אוצר (משא"כ לעיל ס"ט ביוצא לדרך, שהתיר בפשיטות אפילו יוצא תוך שלושים, אפשר כולם יודו. ולעיל סוף ס"ו ולקמן סוף סט"ו, דלא הוי יחיד במקום רבים, התיר בדיעבד אפילו שלא בשעת הדחק).