יח

יח ואם בשעה שאצרן בבור היו כבר חטים מחומצות באוצר זה עצמו באמצעיתו אלא שיש עליהם חטים טובים בגובה ג' טפחים (שהוא שיעור גובה המפולת שנפלה על חמץ שהוא כמבוער כמ"ש בסי' תל"גצד) אם נעשה אוצר זה בתוך ל' יום חייב להוציאו משם ולברור החמץ מתוכו אפילו אינו חמץ ברור אלא ספק חמץצה ואם נעשה קודם ל' יום אינו זקוק לו כשמגיע הפסח אפילו יש שם ודאי חמץ הרבה אלא מבטלו ודיוצו.

וכשהוא מפנה את הבור לאחר הפסח ומוצא חטים בקרקעיתו אסורות בהנאה וחייב לבערו כדין חמץ שעבר עליו הפסחצז ואינן דומות לחמץ שנפלה עליו מפולת שלאחר הפסח הוא מותר אפילו באכילה לפי שהמפולת <(ט)> בשעה שנפלה על החמץצח לא היה בדעתו לפנותה ולפקחה אחר הפסח אלא מאליו נמצא החמץ לאחר הפסח לפיכך אין לנו לקונסו ולאוסרו כמו שנתבאר בסימן תל"גצט עיין שם הטעם אבל חטים הללו בשעה שהכניס האוצר לבור היה בדעתו לזכות בהם לאחר הפסח כשיפנה את האוצרק (אם היינו מתירין לו להנות מהן לאחר הפסח) והרי זה דומה למבער את החמץ ומכוין לחזור ולזכות בו אחר הפסחקא שאין זה ביעור גמור כמו שיתבאר בסי' תמ"הקב לפיכך אסרו חכמים להנות מהן לאחר הפסח:


צד) סעיף ל.

צה) רמ"א סוף ס"א. וכדלעיל סט"ז, לענין הכניס אוצרו ע"ג חמץ, וש"נ.

צו) שו"ת רשב"א ח"א סי' ע. רמ"א שם. ח"י ס"ק ח. וראה מ"א ס"ק ח דהיינו כיון שיש אומרים שאפילו לכתחלה א"צ לבער קודם ל' (כדלעיל סט"ו). וראה לעיל סי' תלג קו"א ס"ק ט, הטעם שאין בזה משום מטמין בבורות (דלא כט"ז ס"ק ד).

צז) שו"ת רשב"א שם (אפשר). רמ"א שם.

צח) ט"ז סי' תלג ס"ק ח (שאף בנפלה ממילא אסור כשדעתו לפנותה כו'). וראה קו"א ס"ק ט. וכ"ה לעיל שם סל"ד (במוסגר). וראה קו"א שם ס"ק טו.

צט) סעיף לד.

ק) רשב"א שם. מ"א ס"ק ט.

קא) רשב"א שם (דהרי זה כמבטל כו').

קב) סעיף ב. וראה שם קו"א ס"ק א.