יט

יט במה דברים אמורים כשמצא חטים מבוקעות אז אסור לו להנות מחטים הללו שמצא וכן אם ידוע לו בבירור שיש בבור זה חטים מחומצות חימוץ גמור אזי אסור לו למכור כלום מן האוצר אפילו לנכרי עד שיברור ממנו החטים המחומצות אבל מן הסתם שאין ידוע לו בבירור שיש חטים מחומצות חימוץ גמור מותרקג לו ליקח חטים מן האוצר ולמכורקד אפילו לישראל ואינו חושש שמא יש בתוכן חטים מבוקעות שאף אם נתבקעו מקצתן קרוב הדבר לומר שאין זה חימוץ אלא עיפשות והפסד שכן דרך החטים שבקרקעית הבור ושבקירותיו להתבקע מחמת עיפוש והפסד ואינו חמץ כלל וגם יש לתלות שלאחר הפסח נתחמצוקה וכל ספק חמץ שעבר עליו הפסח מותר בהנאה כמו שיתבאר בסי' תמ"חקו *:

[* ואין צריך לומר שמותר ליקח חטים מן האוצר ולטחנן ולאכלם ואפילו אם ראה בהם חטים מחומצות חימוץ גמור אין צריך להסיר קודם הטחינה שעל ידי הטחינה מתערב כל הקמח ונבלל יפה קמח החמץ בתוך שאר הקמח ומתבטל ברוב או בס' עיין סימן תמ"זקז ובסימן תנ"גקח ובסימן תס"ז.]


קג) שו"ת רשב"א שם. רמ"א סוף ס"א.

קד) דרכי משה ס"ק ב. רמ"א שם.

קה) רשב"א שם.

קו) סעיף ל.

קז) סעיף א (שחטים שטחנו יש להם דין לח בלח). ובסעיף סא (ב' דעות בתערובות לח בלח של חמץ שעבר עליו הפסח, אם צריך ס' או סגי ברוב).

קח) סעיף ח (שכשטוחן חטים אין זה כמבטל איסור לכתחלה). וראה סי' תסז סי"ג שמציין לכאן.