כב

כב וכל זה <(יא)> כשהנכרי נכנס לתוכו קודם הפסח שכשנכנס הנכרי לביתו נעשה חמצו של ישראל המונח שם הפקר מאליו לנכרי זהקלא שכשירצה ליטלו יטלנו אבל אם לא יכנס לתוכו עד לאחר הפסח או עד תוך הפסח או עד שתגיע שעה ששית בערב פסח שאז אף אם נעשה החמץ הפקר לנכרי זה בכניסתו לביתו אין זה מועיל דכיון שכבר הגיע שעה ששית קודם שנעשה הפקר מאליוקלב הרי כבר נתחייב חמץ זה בביעור מן העולם לגמרי ואין הפקר מועיל לו עוד כמו שיתבאר בסי' תמ"הקלג.

לפיכך חייב הישראל לבדוק בית הנכרי שהוא יוצא ממנו אף אותן חדרים שאין צריכים בדיקה כי אם מדברי סופרים אפילו אם ידור בבית בפסח בעיר זו או בעיר אחרת שאף שיוכל לקיים שם מצות תשביתו מכל מקום אם לא יבדוק ומבער החמץ מבית זה שהוא יוצא ממנו יעבור עליו בפסח בבל ימצא מדברי סופרים שגזרו שמה שהאדם מבטל ומפקיר החמץ בפיו ובלבו אין מועיל כלום*:

[* ואימתי יבדקם אם יוצא לדור בבית בעיר אחרת או שהוא מפרש לים או יוצא בשיירא חייב לבודקה בלילה שלפני יציאתו מבית הנכרי אם הוא יוצא ממנה בתוך ל' יום שאז חל עליו חובת ביעור ואם הוא נכנס בבית לדור בעיר זו אפילו הוא יוצא מבית הנכרי קודם ל' יום הרי הוא חייב לבודקה בשעה שהוא חייב לבדוק ביתו שידור בו בפסח דהיינו בליל י"ד כדי שלא יעבור על החמץ שבתוכה בבל ימצא מדברי סופרים.]


קלא) טור ורמ"א ס"ג. מ"א ס"ק טו וס"ק יז. פר"ח סוף הסימן. וראה קו"א ס"ק י-יא. וראה לעיל ס"כ בהג"ה ובקו"א ס"ק ג, דהיינו אף שהנכרי אינו קונה עדיין חמץ זה. וראה קובץ יגדיל תורה (נ.י.) נג ע' רלב.

קלב) אף שנתייאש קודם זמן איסורו, עדיין אינו הפקר גדול עד שיכנס הנכרי (ראה קו"א ס"ק י-יא), ואז לא מהני הפקר גדול.

קלג) סעיף ג.