ו

ו במה דברים אמורים <(ה)> באותן חדרים שחיוב הבדיקה בהם בליל י"ד אינו אלא מדברי סופריםלו שמן התורה אין חוששין כלל שמא יש שם כזית חמץ כגון אוצרות יין ושמן שמסתפק מהן לסעודה וכיוצא בהן ושאר כל החדרים שאין רגילות להשתמש בהן חמץ בתדירות ואין צריך לבודקן כלל מן התורה אפילו לא ביטל חמצו אלא שחכמים תקנו לבדוק בהןלז והן אמרו שהיוצא מביתו קודם ל' יום לא חלה עליו עדיין תקנתן ומעמידין אותו על דין תורה אבל הבית וחדריו שרגילות לאכול בהן חמץ כל השנה ואי אפשר שלא נתפרר ונפל שם פירור חמץ שיש בו כזית והרי הוא חייב לבודקן ולבער החמץ שבתוכם מן התורהלח כשיגיע חצות יום י"דלט שנאמרמ אך ביום הראשון תשביתו וגומר וזה שיוצא מביתו ולא יחזור קודם הפסח שכשיגיע חצות יום י"ד לא יוכל לבדוק ולבער החמץ שבביתו הרי בשעה זו שהוא מפליג מביתו חל עליו מצות תשביתו מן התורהמא שמן התורה אין חילוק בין תוך שלשים יום לקודם שלשיםמב וכיון שחל עליו מצות תשביתו חל עליו גזירת חכמים שגזרו שהשבתה זו אינה מתקיימת בביטול והפקר בלבדמג אלא עד שמוציא את החמץ מביתו ומכל גבולו.

ויש חולקיןמד על זה ואומרים שאפילו יש ודאי חמץ הרבה מאד בתוך ביתו אינו זקוק לו אם יוצא קודם ל' יום ודי לו בביטול שיבטל במקום שיהיה שם כשיגיע ערב פסחמה וגם ביטול זה אינו אלא מדברי סופרים שמן התורה אינו עובר כלל בבל יראה ובל ימצא על החמץ שבביתו כיון שאין מצוי אצלו בימות הפסח והתורה אמרה לא ימצא מי שמצוי בידךמו והרי חמץ זה נחשב אצלו כחמץ שנפל עליו מפולתמז וכדברי האומריםמח שהוא כמבוער מן העולם לגמרי ואין צריך אפילו לבטלו מדברי תורה אלא מדברי סופרים שמן התורה אינו עובר עליו כלל בבל יראה ובל ימצא אף חמץ זה שאינו מצוי אצלו בימות הפסח הרי הוא אצלו כמבוער אלא שחכמים גזרו שאין יוצא ידי חובתו לכתחלה בביעור כזה אלא חייב הוא לבערו ביעור גמור כדינו קודם שיצא מביתו אם יוצא בתוך ל' יום אבל קודם ל' יום לא חלה עליו גזירת חכמים ומן התורה יכול הוא לבערו לכתחלה בביעור כזהמט דהיינו במה שמפליג מביתו שכשיגיע הפסח לא יהא החמץ מצוי אצלו ויהיה אצלו כמבוער.

ולענין הלכה <(ו)> יש לחוש לכתחלה לסברא הראשונה אבל בדיעבד כגון ששכח ויצא מביתו ולא ביער החמץ ממנו ונזכר בדרך וטורח לו לחזור ולבער יש לסמוך על סברא האחרונה ואין צריך לחזור לביתו לבער אם יצא קודם שלשים יוםנ:


לו) כל בו סי' מח (ו, ד). ב"ח סוף ס"א. מ"א ס"ק ב וס"ק ח. שפסקו כירושלמי פ"א ה"א. וראה עוד בקו"א ריש ס"ק ו.

לז) כדלעיל סי' תלג סי"ב-ג.

לח) כדלעיל שם סי"ב. וראה לעיל שם סכ"ה וקו"א ס"ק ה, דזה נקרא חמץ ודאי.

לט) כדלקמן סי' תמה ס"א וש"נ.

מ) שמות יב, טו.

מא) ב"י סי' תמה ד"ה כתב הרא"ש. וראה לקו"ש חל"ה ע' 65 הערה 32. מ"מ וציונים.

מב) וכ"ה לקמן ריש ס"ו, וראה קו"א ס"ק ה-ו, ולעיל סי' תלג קו"א ס"ק ט.

מג) ראה מה שהוכיח בקו"א ס"ק ה-ו, מדברי הר"ן ומ"א ופר"ח, דבאורייתא (היינו לדעה הא' שלפנינו) אין לחלק בין תוך ל' לקודם אף לאחר שביטלו. וראה לעיל סי' תלג ס"ל (לענין מפולת) דגם למ"ד שאינו כמבוער מועיל הביטול מן התורה ומדרבנן. וראה הגהות על שו"ע הל' פסח סי' תלג סט"ו. תהלה לדוד ח"ג סי' כב.

מד) רש"י שם ד"ה אוצר וד"ה אפילו מר"ה (ראה מהרש"ל ומהרש"א שם. ב"ח ד"ה כתב ה"ר פרץ ואילך). ר"ן שם (ב, ב) ד"ה וגרסינן וד"ה העושה.

מה) ראה מהרש"א על פרש"י שם ד"ה דעתו לחזור, שדוקא כשדעתו לחזור בפסח חיישינן (לדעת רש"י) שמא ישכח לבטל בזמנו. וראה לעיל ס"א וקו"א ס"ק ב, שגם כשיוצא תוך ל' חיישינן שמא ישכח.

מו) ראה הגהת [הרה"ק מהרי"ל] בקובץ מבית חיינו ע' 26. מ"מ וציונים. קובץ שיעורים (פסחים) ח"ב סי' כ הערה 1.

מז) ר"ן שם ד"ה וגרסינן. וראה הגהת [הרה"ק מהרי"ל] בקובץ מבית חיינו ח"ג ע' 26.

מח) רש"י לא, ב ד"ה צריך, ור"ן שם (ט, ב) ד"ה אמר, שהיא דעה הא' דלעיל סי' תלג ס"ל.

מט) כדעה הא' דלקמן סט"ו. וראה לעיל סי' תלג קו"א ס"ק ט וש"נ. וראה קו"א ס"ק ו, שגם לדעה זו אסור בהנאה אחר הפסח.

נ) רמ"א סוף ס"א, לפירוש מ"א ס"ק ח, לענין אוצר (כדלקמן סוף סט"ו וסי"ח). וה"ה לענין מפרש, כמבואר בקו"א סוף ס"ק ו. וראה עוד שם ושם דהיינו כיון שלאחר ביטול החמץ הוי מידי דרבנן יש לסמוך על המקילים אפילו אין שם שעת הדחק. וראה גם לעיל סי' תלג קו"א סוף ס"ק ט, דקיי"ל בזה כרמ"א.