ט

ט ואם יצאת משם חולדה ובפיה ככר מכאן ועכבר מכאן הרי הדבר ספק שיש סברא לומר שזהו ככר אחר שאם היה הראשון שהיה בפי העכבר שנטלתו חולדה עם הככר שבפיה היה לו להככר להמצא בפי העכבר והעכבר בפי החולדה או אפשר שזהו ככר הראשון שהיה בפי העכבר ומה שלא נמצא עכשיו בפי העכבר הוא מחמת אימת החולדה על העכבר נפל הככר מפיו ונטלתו החולדה עם גוף העכברלח לפיכך אם כבר ביטלולט או שיכול עדיין לבטלומ אין צריך לחזור ולבדוק שכל ספק דברי סופרים להקל אבל אם לא ביטלו ואינו יכול עוד לבטלו צריך לחזור ולבדוק.

אפילו אם היה ככר קטן מאד אין תולין לומר שאכלו עכברמא לפי שכל ספק של תורה הולכין בו להחמיר ואין כאן ב' ספיקות להקל שספק הראשון הוא שמא זה הככר שהוציאה החולדה הוא ככר הראשון שהכניס העכבר ונמצא שאין כאן עוד חמץ בבית זה וספק השני הוא שמא אכל העכבר את ככר הראשון ולא נשתייר ממנו כלום ונמצאת שאין כאן עוד חמץ בבית זה והרי ב' הספיקות הן שם אחדמב שמא אין כאן עוד חמץ בבית זה ואין ספק אחד מוסיף על חבירו כלום ולכך אינם נידונים כספק ספיקא ולא אמרו שספק אכילת העכבר נחשב לספק שני להיות נידון כספק ספיקא אלא כשספק הראשון הוא שמא לא נכנס מעולם חמץ לחדר זה אחר שנבדק ואם תמצא לומר נכנס שמא נאכל כולו ולא נשתייר ממנו כלום שב' ספיקות הללו הן שמות מחולקים ספק אחד שמא לא נכנס חמץ לכאן וספק שני שמא לא נשאר כאן חמץ מה שאין כן כשבודאי נכנס לכאן חמץ אחר הבדיקה אלא שיש ב' ספיקות בהוצאת החמץ מכאן אינן נחשבים אלא לספק אחד דמה לי שנאכל החמץ ולא נשאר ממנו כלום בבית זה או שהוציאתו החולדה ולא נשאר ממנו כלום בבית זה הרי הכל ספק אחדמג וכן כל כיוצא בזה כמו שיתבאר בסי' תל"טמד:


לח) בעיא דלא איפשטא בגמרא שם.

לט) טור (בכל הבעיות דלעיל ס"ו-ט, שלדעתו לא קיי"ל כאת"ל). מ"מ שם (פסק רבינו לקולא כדרך כל תיקו של דבריהם, דהיינו כשביטל). פר"ח שם (ממשמעות הרמב"ם).

מ) רמב"ם פ"ב הי"ד, לענין חמץ בבור (דלא כדעת הטור, שנתבארה לעיל סי' תלג קו"א ס"ק ה). וראה גם לקמן ס"י-יא.

מא) אפילו לדעה הב' דלקמן סי' תלט ס"א, שמקילה מטעם ספק ספיקא גם כשנגרעה חזקת בדיקתו.

מב) ראה לעיל סי' תלג קו"א ס"ק ו בהג"ה הא', שהביא כן מש"ך יו"ד הל' ס"ס כלל יא. פרי חדש שם ס"ק לז.

מג) רמב"ם. דרכי משה סי' תלט ס"ק א. מ"א סי' תלט ס"ק ג. וראה גם לעיל סי' תלג קו"א ס"ק ו וס"ק יד.

מד) סעיף ו.