תלט דין מי שבדק ולא מצא מספר ככרות שהניח ובו ט' סעיפים:

א

א תשעה צבורים של מצה ואחד של חמץ שהיו מונחים לפנינו ובא עכבר ונטל מהם ככר אחד בפנינו ולא ידענו אם חמץ נטל או מצה נטלא ונכנס לבית בפנינוב צריך לחזור ולבדוק ואין אומרים כל דפריש מרובא פריש ומצה נטל דכיון שראינו שנטלוג א"כ נולד לנו הספק על ככר זה אם הוא חמץ או מצה כשהיה עדיין במקום קביעות החמץ והמצה דהיינו בשעה שנטל העכבר וכל הקבוע דינו כמחצה על מחצהד כמו שדרשו חכמיםה ממדרש הפסוקיםו.

ואפילו אם כבר ביטל כל חמצוז שאין כאן אלא ספק דברי סופרים ואפילו אם הככר שנטל העכבר היה קטןח <(א)> שיש לתלות שאכלו העכבר והרי יש כאן ב' ספיקות להקל והיה לנו להקל אף אם לא ביטל אף על פי כן החמירו חכמים כאן אף אם ביטל לפי שלא הקילו חכמים בספק אחד אם ביטל ובב' ספיקות אם לא ביטל אלא בבית שהוא עומד בחזקת בדוקט שמעמידין אותו בחזקתו ולא הטריחוהו לחזור ולבודקו פעם ב' אבל כל חדר שלא נבדק אע"פ שיש כמה ספיקות לפוטרו מן הבדיקה אין זה מועיל כלום שכך הוא עיקר תקנת הבדיקה לבדוק אפילו במקומות שאין בהם חמץ ברור אלא ספק וספק ספיקותי כמו שנתבאר בסי' תל"גיא ובית זה כיון שראינו שהכניס עכבר ככר לתוכו הרי הוא עומד בחזקת שאינו בדוק שאף שככר זה הוא ספק חמץ ספק מצה מכל מקום כיון שבודאי נכנס ככר זה שהוא ספק חמץ לבית זה אחר בדיקתו הרי נגרעה חזקת בדיקתויב והספק שהוא מצה והספק שאכלו העכבר אינם מועילים כלום שכך היא תקנת חכמים לבדוק בכל מקום שאינו בחזקת בדוק אע"פ שיש בו כמה ספיקות להקל.

ויש חולקיןיג על זה ואומרים שאם הככר היה קטן בענין שיש לתלות שאכלו העכבר או שיאכלנו עדיין עד שיגיע זמן הביעור אין צריך לחזור ולבדוק אפילו אם לא ביטלו כיון שיש כאן ב' ספיקות להקל שמא מצה נטל ושמא אכלו כולויד ויש לסמוך על דבריהם אם כבר ביטל או שיכול עדיין לבטל שאז הבדיקה אינה אלא מדברי סופריםטו ובדברי סופרים הלך אחר המיקלטז:


א) גמרא דף ט ע"ב. טור ושו"ע ס"א.

ב) רש"י שם ד"ה ואתא עכבר.

ג) תוס' שם ד"ה היינו. טור ורמ"א יו"ד סי' קי ס"ג. מ"א ס"ק א.

ד) ברייתא שם. טור ושו"ע יו"ד שם. וכ"ה לעיל סי' לב סע"ה. סי' שכט ס"ב. לקמן סי' תנג סי"ח.

ה) כתובות טו, א.

ו) דברים יט, יא (וארב לו וקם עליו, פרט לזורק אבן לחבורת ט' ישראלים וכנעני אחד ביניהם דהוה ליה כנעני קבוע).

ז) רמב"ם פ"ב ה"י (לפירוש הראב"ד שם בדבריו). מ"מ שם בדעת רש"י והגאונים. ט"ז ס"ק א.

ח) רמב"ם שם, לפירוש הט"ז ס"ק ב. וראה ח"י ס"ק ג, שכ"ה גם דעת השו"ע ס"א (שהעתיק לשון הרמב"ם). וראה קו"א ס"ק א, דהיינו אפילו שניהם יחד, דהיינו שביטל והוא ככר קטן.

ט) ראה פס"ד צמח צדק ריב, ב.

י) מ"מ שם בשם הרא"ה. ט"ז ס"ק א.

יא) סעיף כה (בהג"ה), וקו"א שם ס"ק ו.

יב) פר"ח ס"א (בדעת הרמב"ם).

יג) טור. רמ"א ס"א.

יד) אף שבבדיקת חמץ החמירו אפילו בכמה ספקות, מ"מ נתבאר לעיל סי' תלג קו"א סוף ס"ק ו, הטעם שכאן הקילו לדעה זו: היינו לענין לחזור ולבדוק מה שבדק כבר ... ועוד דלא תלינן בספק אכילה בסי' תל"ט אלא בככר קטן שי"ל אכלו כולו ועכברים ... שכיחי הרבה, וש"נ.

טו) מ"א ס"ק ה. ח"י ס"ק ג.

טז) ע"ז ז, א.