ד

ד שני צבורים אחד של חמץ ואחד של מצה ושני בתים אחד בדוק ואחד שאינו בדוק ובאו שני עכברים זה נטל חמץ וזה נטל מצה וכל אחד נכנס לבית אחד ואין ידוע לאיזה בית נכנס זה שנטל חמץכ אם כבר ביטלוכא או שיכולים עדיין לבטלכב שאין כאן אלא ספק דברי סופרים או שהוא ככר קטן שיש כאן ב' ספיקות להקלכג אין צריך לחזור ולבדוק ואף על פי שבשעה שנכנס כל ככר לבית אחד נולד לו הספק על כל ככר אם הוא חמץ או מצה וא"כ הרי ידוע לנו שלכל בית נכנס ככר ספק חמץ אף על פי כן אין הבית עומד בחזקת שאינו בדוק ולא נגרעה חזקת בדיקתו על ידי ספק חמץ שנכנס לתוכוכד אלא אם כן נולד לו הספק כשהיה הככר במקום שקבוע שם חמץ ודאי שהספק הנולד במקום קביעת החמץ כיון שהחמירה בו תורה שלא לילך בו אחר הרוב שאף שהרוב הוא מצה אף על פי כן נידון כמחצה על מחצה החמירו בו חכמים גם כן ואמרו שספק זה מגרע חזקת בדיקת הבית אבל שאר ספיקות שלא נולדו במקום שקבוע שם חמץ ודאי לא החמירו בהם חכמים כל כך שיוציא הבית מחזקת בדיקתוכה:


כ) גמרא ט, ב. טור ושו"ע ס"ב.

כא) גמ' י, רע"א. טור. ט"ז ס"ק ד. מ"א ס"ק ה.

כב) מ"א שם.

כג) טור וט"ז שם.

כד) כדלעיל ס"א.

כה) מ"מ פ"ב הי"א. פר"ח ריש ס"ב. מ"א ס"ק ה. וראה חקרי הלכות ח"ג סא, ב. שאלי ציון קמא ע' שצט.