יב

יב במה דברים אמורים כשהחמץ הזה בשעת הביעור דהיינו שעה ששית בערב פסח הוא מונח באותה זוית שייחד לו ולכך אין צריך לבערו וכן בכל ימי הפסחפט כל זמן שהחמץ הוא מונח בזוית שייחד לו אינו עובר עליו מטעם שנתבאר אבל אם פינה הישראל את החמץ מזוית זו שייחד לו לזוית אחרת שבבית או שבכל מקום שברשותו וכשהגיע שעת הביעור הוא מונח באותו זוית האחרת חייב לבערו או שיחזירנו מיד למקומו.

ואפילו <(ה)> נטל הישראל את החמץ הזה קודם שהגיע זמן הביעור והוליכו לנכרי אחר והפקידו אצלו בביתוצ אף על פי כן כשיגיע זמן הביעור חייב לילך וליטלו מיד הנכרי ולבערו או שיחזירנו לאותו זוית שייחד להנכרי המפקיד.

במה דברים אמורים כשהנכרי הנפקד השני לא קיבל עליו אחריות החמץ כדרך שקיבל עליו הישראל אבל אם כל האחריות שהיה על הישראל קיבל עליו גם כן הנכרי הנפקד השני אין צריך לבערו אע"פ שחמץ שהוא של ישראל ממש המופקד אצל נכרי אף שקיבל עליו הנכרי אחריות אין מועיל כלום לפטור את הישראל שלא יעבור עליו בבל יראה כמו שנתבאר למעלהצא מכל מקום חמץ זה שהוא של נכרי אלא שאחריותו הוא על הישראל וע"י כן נעשה כאלו היה שלו וכיון שנכרי אחר קיבל עליו אחריות שהיה על הישראל אין לישראל חלק ונחלה בחמץ זה ואין צריך לבערו כללצב אף אם הישראל לא ייחד זוית מיוחדת לנכרי המפקידצג:


פט) רז"ה בהמאור פ"ב (ט, ב). וראה תהלה לדוד ח"ג סי' תא אות יא.

צ) פסקי ריא"ז פ"א ה"א אות יא. שלטי הגבורים (ב, א) אות ב. רמ"א ס"א (בלא ייחד לו בית, והוא הדין כשייחד ונטלו והוליכו כו'). והסכימו לזה שאר כל האחרונים (קו"א ס"ק ה).

צא) סעיף א.

צב) מ"א ס"ק א. ודעה הב' מבוארת לקמן סי"ד, וההכרעה – סט"ז.

צג) שהרי גם כשייחד לו זוית, מ"מ עכשיו שהפקידו בידי אחר הוא מסור בידו, כמבואר בקו"א ס"ק ה.