יד

יד וכן אפילו <(ט)> אם נטל הישראל את הפקדון והוליכו לבית נכרי אחר והפקידו אצלו וקיבל עליו הנכרי השני כל האחריות שהיה על הישראל אף על פי כן חייב לבער דכיון שאם יגנב או יאבד מהנכרי השני הרי נכרי המפקיד חוזר על הישראל שישלם לו חמצו ואין לו כלום על הנכרי השני שהרי לא הפקיד בידו מאומה לפיכך נחשב חמץ זה להישראל כאלו היה שלו ממש שהוא חייב לבערו אף אם הוא מופקד ביד נכרי וקיבל עליו הנכרי אפילו אחריות של גניבה ואבידה באונסקא כמו שנתבאר למעלהקב.

אבל אם הנכרי המפקיד לא הפקיד כלל את החמץ ביד הישראל אלא הפקידו ביד הנכרי אחר והישראל קיבל עליו אחריות הפקדון אינו עובר עליו אפילו אם הנכרי הנפקד לא קיבל עליו שום אחריותקג שהרי נאמר בבתיכם וזה החמץ אינו בביתו וברשותו של הישראל שהרי נכרי הנפקד לא השאיל להישראל את המקום שהחמץ מונח עליו בביתו אלא להנכרי המפקיד אצלו הוא שהשאילוקד.

ואף מדברי סופרים אין צריך לבערוקה דכיון שגוף החמץ אינו שלו אלא ע"י שאחריותו עליו הוא נעשה כשלו לפיכך לא גזרו עליו חכמים בשלא הפקידו הוא בעצמו ביד הנכרי:


קא) ח"י ס"ק ה, בדעת ריא"ז ורמ"א דלעיל סי"ב. וראה קו"א ס"ק ט.

קב) סעיף א.

קג) עטרת זקנים. באר היטב ס"ק ב בשם הסכמת הפוסקים.

קד) וכמו במי שהטמין בחצרו של חברו שלא מדעתו, דלעיל ס"א.

קה) כמו שצריך לעיל ס"א בהטמין בחצרו של חבירו שלא מדעתו. וראה קו"א ס"ק א (שבכיו"ב אמרינן) דמנא לן לחדש מדעתינו גזירה שלא נמצאת בתלמוד.