טז

טז ולענין הלכה בכל ד' דברים שיש בין סברא הראשונה לסברא האחרונה יש להחמיר לכתחלה כסברא האחרונהקז דהיינו שיחזיר הפקדון לבעליו <(יא)> או שימכרנו לנכרי אחרקח קודם שתגיע שעה ששית בערב פסח אבל בדיעבד שכבר הגיע שעה ששית שאי אפשר למכרו לנכרי כמו שיתבאר בסי' תמ"גקט וגם הנכרי בעל החמץ אינו בעיר שיחזירנו לו יש לסמוך על סברא הראשונה בכל זה ואין הישראל חייב לבערו מן העולם לגמרי אלא מותר לו להשהות חמץ זה עד שיבא בעליו הנכרי לעיר אפילו בא בתוך הפסח יחזיר לו חמצוקי מיד בבואו (רק שיזהר שלא יגע בו בידיו כמו שיתבאר בסימן תמ"דקיא) כדי לצאת מחשש איסור של תורה שיש בשהייה זוקיב לפי סברא האחרונה ואחר הפסח מותר חמץ זה אפילו באכילה אפילו לא החזירו לבעליו עד אחר הפסח:


קז) אחרונים. ח"י ס"ק ג וס"ק ז. וראה קו"א ס"ק ט.

קח) ט"ז ס"ק א. וראה קו"א.

קט) סעיף ג.

קי) מ"א ס"ק א, ובסי' תמא ס"ק ד. וראה גם לקמן סי"ז, ובסי' תמא סי"א.

קיא) סעיף יג, וסי' תמו ס"ז.

קיב) כדלעיל סי' תלד ס"ו, שעובר גם כששוהה מלבער מיד.