ד

ד אבל מותר להניחו לאכול חמצו על השלחן בשעה שאין ישראל אוכל עליולט רק שיזהר הישראל לנקות השלחן יפה אחר אכילת הנכרי שלא ישארו שם פירורין מחמצומ.

וכן צריך ליזהר כשילך הנכרי מביתו שיטול כל חמצו עמו ולא ישתייר ממנו מאומה בבית הישראל גזירה שמא ישכח ויאכלנומא כיון שהוא רגיל בחמץ כל השנה יש בו לחוש לשכחהמב יותר משאנו חוששים בשאר איסורי תורה שאדם בודל עצמו מהם ואינו שוכח איסורו כיון שאינו רגיל בהםמג אבל כל זמן שהנכרי בבית אין לחוש שמא יסתפק הישראל מחמצו שהרי הנכרי הוא משמרו בעצמומד:


לט) מ"א ס"ק ז.

מ) ראה ח"י ס"ק יב.

מא) כדלעיל ס"ג וש"נ.

מב) כדלעיל סי' תלא ס"ד (בטעם הב') וש"נ.

מג) מ"א ס"ק ג.

מד) רשב"א שם. מ"א ס"ק ו.