ה

ה ואם הלך משם הנכרי והניח חמצו מונח בבית ישראל שלא מדעתומה ואין הישראל רוצה <(ג)> להתגרות עם הנכרי להשליך חמצו מן ביתו לרשות הרבים צריך שיעשה לפניו מחיצה גבוה י' טפחיםמו כדי שיהיה לו היכר ולא ישכח על איסור חמץ ולא יבא להסתפק ממנומז וצריך שתהא המחיצה עשויה מדבר קבוע שחוסמת היא העוברים שם אבל לא מסדין וכיוצא בו כיון שיכולין לילך ולבא תחת הסדיןמח יש לחוש שמא יבואו להסתפק מן החמץ המונח שם ואם הוא שבת או יו"ט שאי אפשר לעשות מחיצה מדבר קבועמט יכפה עליו את הכלי עד הערבנ כדי שיהיה מכוסה מן העין ולא יבואו לאכול ממנו ולערב מיד יעשה לפניו מחיצה כהלכתה ולא יסמוך על כפיית הכלי גזירה שמא ינטל הכלי לצורך תשמישונא ויתגלה החמץ וישכח ויאכלנו:


מה) שו"ת ריב"ש סי' תא. רמ"א ס"ב.

מו) גמרא ו, א. טור ושו"ע ס"ב (לענין המפקיד). רמ"א שם. ט"ז ס"ק ג (לגבי חול המועד). וכ"ה לקמן ס"ח וסי"א. סי' תמא ס"ט וסט"ו. וראה לעיל סי' תלג קו"א ס"ק ד, הטעם שאין חוששין שמא יגררוהו עכברים בפסח ויניחוהו חוץ למחיצה.

מז) רש"י שם ד"ה עושה לו.

מח) מ"א ס"ק ד.

מט) כדלעיל סי' שטו ס"ו.

נ) רב יהודה אמר רב בגמרא שם (לענין מוצא חמץ בפסח, וכדלקמן סי' תמו ס"ה). ריב"ש ורמ"א שם (לענין נכרי שהניח חמץ בביתו בלא רשותו).

נא) רש"י שם ד"ה עושה לו.