תמב דין ביעור תערובת חמץ קודם הפסח ובו ל"ד סעיפים:

א

א כזיתא חמץ דגן גמור שנתערב במין מאכל אחר אם יש בתערובת הזה טעם חמץ חייב לבערו בערב פסח מן התורהב ואם לא ביערו עובר עליו בבל יראה ובל ימצא אף על פי שיש בזה התערובת יותר מכדי אכילת פרסג (פירוש ג' ביצים שהן חצי ככרד) ונמצא שבפרס מהתערובת אין בו כזית חמץ ואם כן אפילו אכל כל התערובת בפסח אינו לוקה מן התורהה לפי שכזית החמץ הוא מעורב בכל התערובת ונמצא ששהה באכילת כזית חמץ כדי שהיית אכילת כל התערובת שיש בו יותר מפרסו והלכה למשה מסיניז הוא שכל ששהה באכילת כזיתח יותר משהיית אכילת פרס בצמצום אינו חייב באכילה זוט מכל מקום לענין בל יראה ובל ימצא עובר עליו אף שכזית החמץ הוא מפוזר בכל התערובת שיש בו יותר מפרס אף על פי כן כיון שכל חלקיו הן מונחין בכלי אחדי ומעורבין במין מאכל אחד הרי הן מצטרפין זה עם זה לשיעור כזיתיא ואינן בטלין בהתערובת כיון שנרגש בו החמץיב:


א) בקובץ יגדיל תורה (נ.י.) חוב' י (ראה מבוא שם) נדפסו תצלומי כתי"ק הרה"ק מהרי"ל של סימן זה, באיזה שינויי לשון ובהוספת מ"מ וציונים. כן נדפס כתי"ק כמה מהגהותיו בהעו"ב תתלח ע' 117. עיקרי השינויים וכן המ"מ וציונים יועתקו לקמן בשוה"ג (באותיות מודגשות, כשאר המ"מ שבדפוס ראשון).

ב) משא"כ כשאין בו טעם, כגון מין במינו (כדלקמן סי"ג) או שנותנים אותו רק קיוהא (כדלעיל במנין המצות שלפני סי' תכט, שגם איסור האכילה מן התורה הוא רק בכזית בכדי אכילת פרס. וראה שם בשוה"ג, מכת"י).

ג) ח"י ס"ק א וס"ק ד (בתשובה) בשם הסכמת האחרונים. פר"ח ס"א ד"ה מ"ש דתערובת. משמעות מ"א רס"י תנא (וכ"ה במ"א כאן ריש הסימן, בשם כ"מ פ"ד ה"ה, אפילו בקיוהא, אלא שבזה לא קיי"ל כוותיה, כדלעיל). וראה גם לקמן ס"ז בהג"ה, וקו"א ריש ס"ק ו.

ד) רמב"ם פ"א ה"ו. וראה לקמן סי' תריב ס"ד ב' דעות בזה, ובשל תורה הלך אחר המחמיר. וראה גם לעיל במנין המצוות שלפני סי' תכט, בשוה"ג מכת"י.

ה) לכל השיטות, חוץ משיטת ר"ת וסיעתו, שיתבארו לקמן קו"א ס"ק ו.

ו) רא"ש חולין פ"ז סי' ל בשם רבינו חיים. טור יו"ד סי' צח בשמו. וראה לקמן קו"א ס"ק ו וס"ק ח דהכי קיי"ל.

ז) ראה רש"י מד, א ד"ה פרס. פני יהושע שם ד"ה מאי כזית.

ח) בכת"י: אפילו בעיניה.

ט) משנה כריתות יב, ב כחכמים. רמב"ם הל' מאכלות אסורות פי"ד ה"ח. וראה גם לקמן סי' תריב ס"ג.

י) כדלקמן סכ"ח, שמטעם זה אין דינו כפחות מכזית דלקמן סי' תמו ס"ג (אבל ראה קו"א שם ס"ק א סד"ה והנה לתוספות, אם דינו כפחות מכזית לענין ביעור. וראה העו"ב תתמג ע' 30).

יא) מ"א ס"ק א.

יב) בכת"י: טעם חמץ. משא"כ במין במינו, או שנותנים אותו רק לקיוהא, וכמצויין לעיל. וראה הערות לשו"ע אדה"ז הל' פסח.