ג

ג אבל מתחלת שעה ששית ולמעלה אסרוהו גם בהנאהיב ולפיכך אינו יכול למכרויג לנכרי ולא ליתנו לו במתנה ולא להפקירויד ולא להאכילו לבהמה חיה ועוףטו אפילו אינן שלו אלא של הפקרטז ואפילו חמצו של נכרי אסור בהנאהיז (לפיכך אסור להריח פת חמץ של נכרי משעה ששית ואילךיח):


יב) משנה כא, א. גמרא שם ע"ב. רש"י שם ד"ה לשעות דרבנן. טור ושו"ע ס"א.

יג) משנה שם (שלא ימכור). רמב"ם הל' נזקי ממון פי"א ה"ט (אם מכרו אינו מכור, בכל אסורי הנאה). וראה גם לעיל סי' תלה קו"א ס"ק ב. שו"ת סוס"י יד.

יד) כדלעיל שם וסי' תלא ס"ב, וש"נ.

טו) משנה שם. טור ושו"ע שם.

טז) ירושלמי פ"ב ה"א. הגהות מיימוניות פ"ג אות כ. טור ושו"ע סי' תמח ס"ו. וראה לקמן שם סל"א שכ"ה גם בחמץ שעבר עליו הפסח.

יז) שו"ת ריב"ש סי' ת. רמ"א ס"א. ח"י ס"ק ב. וכדלקמן סי' תנ ס"ח וסי"ח וש"נ. וראה גם לקמן סי' תסו ס"ד. וראה לקמן סי' תמה ס"ה, שכ"ה גם בחמץ של הפקר, וש"נ.

יח) הגהת איסור והיתר כלל לט סל"ג. שיירי כנסת הגדולה סי' תמח הגה"ט אות א. פר"ח שם ס"א. ח"י סי' תמז סוף ס"ק י. ועיין ביו"ד סי' ק"ח בש"ך ס"ק כז (לאסור ריח מדבר האסור בהנאה ועומד לאכילה), ובפרי חדש שם ס"ק כ"א (שמתיר), ובמנחת יעקב כלל ל"ו ס"ק ל"ט (שמסיק להתיר) וצ"ע. וראה שדי חמד מערכת חמץ ומצה סי' א אות א. פאת השדה שם סי' א.