תמה דין ביעור חמץ ובו י"ב סעיפים:

א

א כשם שמן התורה אע"פ שמתחילת שעה ז' הוא מצוה שלא ימצא חמץ ברשותו וכל רגע ורגע שנמצא חמץ ברשותו ואינו מתעסק לבערו הוא עוברא על מצות עשה של תורהב אף על פי כן אינו מחוייב לבערו בסוף שעה ששית כדי שלא ימצא בתחילת ז'ג אלא מתחילת ז' ואילך הוא שמחוייב לבערו כך מדברי סופרים אע"פ שמתחילת שעה ששית ואילך הוא מצוה שלא ימצא חמץ ברשותוד וכל רגע ורגע שנמצא חמץ ברשותו ואינו מתעסק לבערו הוא עובר על מצות עשה מדברי סופרים אף על פי כן אינו מחוייב לבערו בסוף שעה חמישית כדי שלא ימצא ברשותו בתחילת שעה ששית אלא מתחילת שעה ששית ואילך הוא שמחוייב לבערוה (ומכל מקום טוב לנהוג לבערו בסוף ה' כמו שנתבאר בסימן תל"דו).

ואם רוצה לבער קודם שעה ששית אינו צריך לבערו מן העולם לגמרי אלא די לו במה שמבערו מרשותו דהיינו שימכרנו לנכרי או יתננו לו במתנהז גמורה ואפילו אם כשמגיע זמן הביעור דהיינו שעה ששית עדיין הנכרי מחזיק חמצו בבית הישראל אין בכך כלוםח ועל דרך שנתבאר בסימן ת"מט.

וכן אם קודם שהגיע זמן הביעור הוציא החמץ מרשותוי והפקירויא והניחו במקום שהוא מופקר לכל כגון בדרכים וברחובות שרשות לכל אדם לעבור שם וליטול החמץ אפילו אם לא נטלו שום אדם והרי הוא מונח שם כל ימי הפסח ובעליו רואין אותו מונח שם אין צריך לבערו כיון שאינו שלו שכבר הפקירו וגם מונח במקום שאינו שלו והתורה אמרה בכל גבולך וגבול זה אינו שלו אלא הפקר לכליב עיין סימן תל"איג:


א) מ"א סי' תמד ס"ק יא. לעיל שם סט"ז. סי' תלא ס"א. וראה כבוד מלכים ע' צב. מחנה יוסף פסחים סי' א. רשימות שיעורים סי' יג סי"א. העו"ב תתמה ע' 33. ולענין תוך הפסח, ראה לעיל סי' תלד ס"ו וש"נ. ולענין תערובת משהו (שאסור להשהותו מחשש תקלה) ראה לקמן סי' תמז ס"א.

ב) תשביתו, ביום יד (כדלעיל שם). ולענין שבעת ימי הפסח, ראה לעיל סי' תלד ס"ו וש"נ, שעובר בכל רגע גם על בל יראה ובל ימצא. וראה לקמן קו"א ריש ס"ק ב, שלשיטת הרמב"ם לא הוי לאו הניתק לעשה.

ג) תוס' ד, ב ד"ה מדאורייתא. רא"ש פ"ק ס"י. וראה לעיל סי' תלב קו"א ס"ק א, שלכן אין צריך לברך על ביעור שלפני זמנו, אפילו לשיטת הרא"ש שמחצות ואילך עובר על בל יראה ובל ימצא. וראה לקמן סי' תמו סוף ס"ב, שלא צותה עליו תורה לבער החמץ מחצות אלא כדי שלא יעבור עליו בבל יראה ובל ימצא בתוך הפסח.

ד) משנה יא, ב. רמב"ם פ"ג ה"א. כ"מ פ"א ה"ט ד"ה לא אוכלין. וראה דבר שמואל פסחים יב, ב. רשימות שיעורים פסחים סי' יג הערה 13. העו"ב תתמה ע' 33.

ה) כ"מ פ"א ה"ט סד"ה לא אוכלין. פר"ח סי' תמג ס"א ד"ה ומ"ש ומתחלת. ומשמעות האחרונים בסי' תל[ד], וכדלעיל שם סי"ב-יג וש"נ.

ו) סי"ב-יג.

ז) רמב"ם פ"ג הי"א. שו"ע ס"ב. וראה גם לקמן סי' תמח ס"ו.

ח) משנה כא, א וגמרא [ברייתא] שם וכב"ה. טור ושו"ע סי' תמג ס"א.

ט) סוף ס"א (שמדאורייתא סגי במה שמטמין ברשות הנכרי שלא מדעתו, ומדברי סופרים חייב למכרו לו, ואם לא מכרו ועבר עליו הפסח אסור בהנאה). ובכתי"ק מהרי"ל תוקן: תמ"א סעיף ט (שכשמוכרו סגי אפילו מונח ברשות הישראל, רק שצריך לעשות לפניו מחיצה י' טפחים).

י) כ"מ פ"ג הי"א. מ"א ס"ק ז. פר"ח ס"א ד"ה וכתב בכ"מ.

יא) כדלעיל סי' תמ סוף ס"א, וקו"א שם ס"ק ב (שמדרבנן לא סגי במה שהוציאו מרשותו בלבד), ולעיל סי' תלו סוף ס"כ (שכשהניחו ברה"ר הוא הפקר מאליו). וראה מ"מ וציונים. וראה קו"א ס"ק א, ולעיל סי' רמו ס"ט, אם ההפקר צריך להיות בפני ג'.

יב) ראה לקמן סי' תרלז סי"א. הל' גזילה וגניבה סוף סי"ז.

יג) ס"ג-ד (שמדאורייתא סגי במה שמבטלו ומדרבנן צריך גם להוציאו מגבולו). ובכתי"ק מהרי"ל תוקן: ת"מ סעיף א (שמדאורייתא סגי במה שמוציאו מגבולו ומדרבנן צריך גם למכרו). וראה לקמן סי' תמח סכ"ט, שגם אם הוציאו מגבולו ואף הפקירו ועבר עליו הפסח אסור בהנאה.