ד

ד כיצד מבער שורפוכה עד שנעשה פחמים (אבל אם לא נעשה פחם אע"פ שנחרך ונפסל מאכילת כלב אסור להשהותו בפסח כיון שלא נפסל מאכילת כלב עד לאחר זמן הביעור כמו שנתבאר בסי' תמ"בכו) או פוררו לפירורין דקים וזורה אותו לרוחכז או פורר וזורק לנהר אם הוא פתכח וכיוצא בו שאם לא יפררנו ויזרקנו לנהר או לים הרי הוא שט על פני המים ויוכל אדם המהלך בספינה ליהנות [ממנו]כט אבל כשמפררו לפירורין דקים וזורקו למים הרי הן נימוסין ונימוחין בתוך המיםל אבל אם היה החמץ פירורין פירורין כגון חטים וכיוצא בהן אין צריך לפררן עוד אלא משליכן מן השק לתוך המים והן מתפזרים מאליהםלא על פני המים ולא יהנה מהן שום אדם.

ויש מחמירין <(ג)> בחטיםלב או שאר מיני תבואה לחתוך כל אחד ואחד לב' או לג' חתיכות ואחר כך ישליכם למים כיון שהם קשות ואינן נימוסין בתוך המים וטוב לחוש לדבריהםלג במקום שאפשר כגון שאין שם אלא מעט חטים שיוכל לחתכן בשעה מועטת אבל אם הן הרבה שיצטרך לשהות הרבה בחתיכתן או עד שיטחנם אין להשהות החמץ בשביל כך (ובפרט אם נתחמצו לאחר זמן הביעור שלא היו בכלל הביטול שמבטל כל אדם את חמצו בסוף שעה חמישית כמו שנתבאר בסימן תל"דלד ואם כן יש איסור מן התורהלה להשהותםלו) ויש לסמוך על סברא הראשונהלז:


כה) משנה רפ"ב דף כא, ב. טור ושו"ע ס"א.

כו) סעיף כא. וראה חי' צמח צדק רח, ג. העו"ב קל ע' ז. דברי אליהו פסחים סי' יד ס"ד.

כז) משנה שם כחכמים, כפסק הגאונים (הובא ברא"ש פ"ב סי' ג) ורמב"ם פ"ג הי"א ורי"ף (שהעתיק את המשנה בריש פ"ב, וראה ב"י סד"ה ולפי זה) ושו"ע שם.

כח) גמרא כח, א (הא בחיטי הא בנהמא) לרב יוסף, לפירוש הרמב"ם שם, לפירוש הכ"מ שם. מ"א ס"ק ב (שצריך להחמיר גם כפירוש זה).

כט) רש"י כח, א ד"ה בעי פירור. וראה קו"א ס"ק ב.

ל) רב יוסף שם.

לא) כ"מ שם.

לב) רמב"ם שם, לפירוש המ"מ שם, לפירוש המ"א שם. פר"ח ס"א.

לג) מ"א שם.

לד) סעיף יב.

לה) ראה לעיל סי' תמב קו"א ס"ק יח, שחטים יש להם דין כזית חמץ שאסור מן התורה.

לו) ראה לקמן סי' תמו קו"א ריש ס"ק ב, דהיינו אף שמשהה אותם כדי לבערם. לעיל סי' תלד ס"ו וש"נ.

לז) ב"י בריש הסימן (שפירש אף בדעת הרמב"ם, שבחטי אין צריך לחתכם). ח"י ס"ק ב. ונתבאר בקו"א ס"ק ג.