ח

ח כששורף החמץ לאחר שהגיע שעה ששית שהוא אסור בהנאה צריך לעשות לו מדורה בפני עצמו ולא ישליכנו לתוך התנור שמסיקו לאפות או לבשל בתוכו לפי שאסור ליהנות מהחמץ אף בשעת ביעורו לאפות או לבשל עליונט או להשתמש לאורו או להתחמם כנגדו וכיוצא בהן משאר מיני הנאות ואף הפחמיםס והאפרסא של החמץ אסורים בהנאה אבל הפחמים והאפר של העצים ששרפו בהן החמץ מותרים בהנאהסב אם הוא מכירן שיודע בבירור שהן מהעצים ולא מהחמץ אבל אם נתערבו אלו באלו שאינו מכירן הרי כולן אסורים בהנאה ואין הפחמין והאפר של החמץ בטליןסג אפילו באלף של היתר שהרי יש להם היתר הנאה בלא ביטולסד דהיינו להשהותן עד לאחר הפסחסה וכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטלסו.

אבל מותר לכסות דם חיה ועוף באפר שריפת החמץסז שמצות לאו ליהנות ניתנוסח כלומר שלא נתנו המצות לישראל להיות קיומם הנאה להם אלא לעול על צוארם ניתנוסט:


נט) משנה כא, א. רמב"ם פ"ג הי"א. טור ושו"ע ס"ב.

ס) רמב"ם ושו"ע שם. וכדלעיל סי' תמב סל"ד.

סא) רא"ש פ"ב סוס"י ב בשם רבנו יונה, לדעת הפוסקים כחכמים שאין צריך שריפה (וכל הנקברים אפרן אסור, תמורה לד, א). טור. ט"ז ס"ק ד. מ"א ס"ק א. וראה יגדיל תורה כד ע' תשלז.

סב) ט"ז שם.

סג) מהרי"ל הל' ערב פסח (ע' מט). מ"א סוף ס"ק ה. וראה לקמן סי' תקז ס"ג.

סד) משא"כ כשאין להם היתר אלא ע"י ביטול, כדלקמן סי' תמז סי"ח (במוסגר), וש"נ.

סה) ראה הוספות למנחת פתים. יגדיל תורה נג עו רלו.

סו) ביצה ד, ב.

סז) שיירי כנסת הגדולה הגה"ט אות ד. ח"י ס"ק ט.

סח) חולין פט, א. וכדלעיל סי' קכח ס"ס וש"נ.

סט) רש"י ר"ה כח, א ד"ה לא ליהנות.