ט

ט ואם הוסק התנור בחמץ ואפה בו את הפת או שבישל בו תבשילע בין שאפה ובישל על גבי הגחלים בין שאפה ובישל בחומו של תנורעא לאחר שגרף את הגחליםעב הרי פת ותבשיל זה אסורין בהנאהעג.

ואם נתערבו באחרים כולן אסורין בהנאה ואין להם תקנה על ידי פדיון דמי הנאת החמץ שישליך הדמים לאיבודעד מטעם שנתבאר ביו"ד סי' ק"יעה אבל מותר למכרן לנכרי חוץ מדמי איסור שבהןעו דהיינו שינכה דמי הנאת החמץ שהסיק בו התנור מדמי הפת והתבשיל שנוטל מהנכרי דנמצא שאינו נהנה כלל מהחמץ שהסיק בו רק שיזהר לפרר הפת קודם שימכרנו לנכרי אם הוא מקום שנוהגין היתר בפת של עכו"ם מטעם שנתבאר בסי' תמ"בעז.

ואפילו לא נתערבו פת ותבשיל זה באחרים מותר למכרם כךעח <(ד)> ויש מי שאוסרעט אם לא נתערבו <(ה)> וטוב לחוש לדבריו אם אין שם הפסד מרובהפ ולא שעת הדחק:


ע) רמב"ם פ"ג הי"א. שו"ע ס"ב.

עא) מ"א ס"ק ה. ח"י ס"ק ז. כדעת הש"ך יו"ד סי' קמב ס"ק י, והט"ז שם ס"ק ד (מטעמים חלוקים. והחילוק ביניהם - לקמן ס"י).

עב) ראה תוס' עה, א ד"ה וגרפו (הובא בש"ך שם) שגרע מעל גבי גחלים.

עג) ראה קו"א ס"ק ה, אם איסור זה הוא מן התורה.

עד) ש"ך ביו"ד סי' קי ס"ק ב.

עה) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה ש"ך שם ס"ק ב. וראה גם לקמן סי' תמז סוף ס"ב. והטעם הוא שדוקא עבודה זרה שתופסת דמיה סגי לה בפדיון.

עו) כדלקמן סי' תמז ס"א-ב (לענין יבש ביבש), וקו"א שם ס"ק ג.

עז) סעיף יט.

עח) ש"ך יו"ד סי' קמב ס"ק ח. ח"י ס"ק ז. מירושלמי ערלה פ"ג סוף ה"א וע"ז פ"ג הי"ג. וראה לקמן סי' תמז ס"א וריש ס"ב, אם תקנה זאת מועלת אף כשנתערב טעם החמץ.

עט) מ"א ס"ק ו. פר"ח סי' תמז ס"א ד"ה ואכתי, ותסז ס"י (ראה קו"א סוף ס"ק ה. וראה לעיל סי' תמב קו"א ריש ס"ק ב, שהפר"ח שם התיר תקנה זו אפילו בתערובת לח בלח).

פ) שבזה הקיל אף המ"א שם.