כט

כט במה דברים אמורים כשנתן עליו המים קודם שנראה הציר בתוך הכלי של חמץ שנכבש בתוכו או אפילו לא נתן עליו את המים עד לאחר שנראה ציר בתוך הכלי אלא שלא שהה הציר בתוך הכלי (קודם שנתן עליו מים) כשיעור בישול דהיינו בכדי שאם היה נותן הכלי עם הציר שבתוכו על גבי האור היה הציר מתחיל להרתיחרל אבל אם לא נתן עליו מים עד לאחר ששהה הציר בתוך הכלי כשיעור בישול אם היה הכלי בן יומורלא אסור לאכול מהמליח שנכבש בתוכו אפילו ביום טוב האחרון לפי שהציר הוא דבר חריף כיון שהוא יוצא מהמליח על ידי כח המלח שעליו הרי כל כח המלח בציר ודינו כרותח גמור כמ"ש ביורה דעה סי' ס"טרלב וצ"ארלג וכיון ששהה הציר בכלי כשיעור בישול הרי הוא כאלו נתבשל בתוכו ונבלע חריפות הציר בתוך הכלירלד ועל ידי כן נעשה טעם החמץ הבלוע בכלי חריף מעטרלה על ידי חריפות הציר שנכנס בתוכו וכיון שטעם החמץ הבלוע בכלי נעשה חריף מעט בעודו משובח דהיינו בעוד שהכלי הוא בן יומו אינו נפגם לעולם אפילו לאחר כמה ימיםרלו:


רל) רא"ש חולין פ"ח סוס"י מט. שו"ע יו"ד קה ס"א. ובכתי"ק מהרי"ל תוקן: סט סי"ח. וראה גם לקמן סי' תסז סנ"ו. סי' תעג סכ"ט. סי' תקכז סי"ב (נותנים החומץ והציר עם התבשיל שבתוכה). סי' תרמח סכ"ה. וראה פסקי אדה"ז ע' 54.

רלא) ראה ש"ך יו"ד סי' צה ס"ק ז, וסי' קכב ס"ק ב, שאין החריף משוי לשבח את הטעם הפגום הבלוע בקדרה (משא"כ לעיל סכ"ז, שגם לאחר שמפליט הטעם מהכלי עדיין הוא מלוח וחריף ומבטל את פגימתו).

רלב) סעיף יח. ש"ך שם ס"ק עא. וראה פסקי אדה"ז ע' 57.

רלג) רמ"א סוף סעיף ה.

רלד) כדלעיל ריש סכ"ז, שהציר אינו מפליט מהכלי בפחות ממעת לעת (רק מבליע). וראה מ"מ וציונים. פסקי אדה"ז ע' 52.

רלה) ראה נקודת הכסף לש"ך יו"ד סי' קכב ס"ק ב.

רלו) ח"י ס"ק יט (ואינו נפגם הבלוע ראשון שבתוכו). וראה גם לקמן סוף סמ"ו וש"נ. וראה שו"ת נחלת יהושע (קאדקאווסקא) או"ח סי' יח. דברי טעם (כד, ד). הוספות למנחת פתים או"ח סי' תמז ס"ח. שערי תורה ח"ז סי' קכה. פרי החיים או"ח סי' כז. התמים חוב' ו ע' לט. הערות לשו"ע אדה"ז. יגדיל תורה (נ.י.) ה ע' פ; פב.