מה

מה אבל אם נתכוין בהתכתו כדי לאכול ממנו בפסח ונזהר בו מפירורי חמץ אע"פ שהתיכו בתוך קדירה של חמץ בת יומה מותר לאכלו בפסח שהרי אין בו אלא נותן טעם בן נותן טעם של היתר כלומר שלא נפלט לתוך השומן שום טעם מן החמץ עצמו אלא מן החמץ נפלט לקדירה ומקדירה לשומן והרי יש כאן [נותן טעם] בן נותן טעם ועדיין הכל היתר כיון שעדיין לא הגיע הפסח ולא נאסר החמץ כלל ולפיכך מותר לאכלו בתוך הפסחשג דכל טעם שאינו נפלט ממשות המאכל עצמו הוא קלוש מאוד וכשהוא נבלע בתוך מאכל אחר בשעה שטעם זה מותר עדיין באכילה אין בו כח לאסור אחר כך כשיגיע זמן איסורודש.

ויש חולקין על זהשה ואומרים שלא התירו נותן טעם בן נותן טעם של היתר אלא כשההיתר והאיסור הן שמות מחולקין שאין שמותיהן שוין זה לזה כגון בשר בחלב שבשר לבדו הוא היתר גמור ושמו בשר ונותן טעם בן נותן טעם שלו מותר לאכלו בחלב דכיון שטעם הבשר נקלש כל כך אין בו ממשות כל כך שיוכל לחול עליו שם חדש של איסור דהיינו שם בשר בחלב אבל נותן טעם בן נותן טעם של חמץ אף על פי שקודם הפסח הוא עדיין של היתר מכל מקום כשמגיע זמן איסורו לא חל עליו שם חדש שהרי מתחלה אף על פי שהיה קלוש מאוד היה שמו חמץ ועכשיו שמו חמץ אלא שעד עכשיו לא אסרו הכתוב ועכשיו הוא כחתיכת נבילהשו וכיון שאין כאן שם חדש אלא איסור הבא מאליו יכול הוא לחול אפילו על טעם קלוש כזה כיון שמאליו הוא נאסר ולפיכך אסור לאכול משומן זה אפילו בערב פסח משעה חמישית ואילך ואפילו ביום טוב האחרוןשז.

אבל אם קודם הפסח עירה שומן זה כשהוא רותח לתוך כלי אחר מותר להשתמש באותו כלי בפסח בלא הכשר דכיון שטעם חמץ שבשומן הוא קלוש מאוד אין בו כח להקרות שם חמץ לאותו מעט שומן שנבלע בתוך הכלי כדי שיאסר כשיגיע הפסחשח.

במה דברים אמורים בשומן וכיוצא בו בדברים שאינם חריפים אבל דבר חריף שנתבשל בכלי חמץ אף על פי שלא היה בן יומו ועירה אותו כשהוא רותח לתוך כלי אחר של פסח אסור להשתמש בו בפסח בלא הכשר אפילו ביו"ט האחרון לפי שהחריפות מוציא את עיקר וגוף הטעם הבלוע והרי זה כאלו היה מקבל הדבר חריף את טעם החמץ מן ממשות החמץ עצמו ולא על ידי הכלישט ונמצא שדבר החריף הוא נותן טעם ראשון של החמץ והכלי של פסח שעירוהו לתוכו הוא נותן טעם שני ועדיין יש עליו שם טעם חמץ ונאסר כשמגיע הפסח.

ולענין הלכה יש להחמיר לכתחלה כסברא האחרונה אבל אם בתוך הפסח נתערב השומן זה במאכלים אחרים אינו אוסרשי במשהושיא כמו שאם היה בלוע בתוכו טעם ממשות החמץ עצמו אלא מתבטל הוא בס' כיון שלפי סברא הראשונה מותר לאכלו בלא שום ביטול ויש אומריםשיב שאפילו ס' אין צריך לבטלו לפי שבדיעבד סומכין לגמרי על סברא הראשונה ויש לסמוך על דבריהם במקום הפסד מרובה או שעת הדחקשיג:


שג) יו"ד סי' צה ס"א (בבשר בחלב), וברמ"א שם (שאף בבישול מותר בדיעבד). דרכי משה הארוך כאן סוף אות ב. כנסת הגדולה הגה"ט בשם הג"ה כת"י, בדעת בעל העיטור (הל' ביעור חמץ קכה, ב) שבטור. וראה גם ט"ז סי' תנא ס"ק ח וס"ק כה.

דש) שו"ת רשב"א ח"א סי' תקטז. ר"ן חולין פ"ח (מא, א דיבור הראשון). וראה גם לקמן סי' תנא סי"ג בהג"ה (לענין הגעלה בכלים הצריכים ליבון).

שה) רשב"א בתורת הבית בית ד שער ד (לג, ב). ר"ן פ"ב (ח, רע"ב). מ"א ס"ק כד. וראה גם לקמן סי' תנא סי"ג בהג"ה.

שו) ראה לקו"ש חכ"ב ע' 106 הערה 21. שלחן המלך ח"ב ע' מח. אהלי שם ח ע' רסט. משנה שלמה סי' לד אות ה.

שז) ט"ז ס"ק יא, וסי' תמב ס"ק ד (שלא התיר רמ"א שם ביו"ט אחרון רק לענין סתם כלים, וכדלקמן סמ"ז).

שח) מ"א סי' תנב ס"ק א. ח"י בסי' תנב ס"ק ב (שהכל מודים כשיש הרבה נותני טעם). רא"ש פ"ב סי' ז (הטעם המבואר כאן). וכדלקמן סי' תנב סי"ג ובהג"ה שם (שגם האוסרים בג' נותני טעם יודו מטעם המבואר כאן). וראה קובץ דברי תורה טו ע' קכה.

שט) רמ"א ביו"ד סי' צה ס"ב. דרכי משה שם ס"ק א. ש"ך שם ס"ק ז (אף לענין שאר איסורים, שמותר בהם נ"ט בנ"ט). מ"א כאן ס"ק כח (לענין כבוש). וראה פסקי אדה"ז ע' 170.

שי) רמ"א ס"ה. דרכי משה הארוך סוף אות ב.

שיא) וכ"ה לקמן סי' תסז סמ"ו (לענין מי ההגעלה שנתערבו).

שיב) מ"א ס"ק כו (לענין יין מבושל דלקמן סמ"ו). וראה מ"מ וציונים.

שיג) ח"י ס"ק לב.