מו

מו וכן הדין ביין מבושל ומי דבש וכיוצא בהן שנתבשלו בכלי חמץ בן יומו קודם הפסח שאסור לשתותן בפסחשיד אפילו ביו"ט האחרון של גלויותשטו ואפילו אם אינו יודע אם נתבשלו בכלי שהוא בן יומו או בכלי שאינו בן יומו וסתם כלים אינן בני יומןשטז מכל מקום משום חומרת חמץ יש להחמיר ולחוש שמא היה הכלי בן יומושיז ואין לשתות שום משקה שנתבשל בסתם כלי אלא אם כן בידוע שאינו בן יומו.

והוא שלא יהיה דבר חריף אבל אם הוא דבר חריף כגון מרקחת שנעשה מדבר קיוהא וחריף אין לאכלו אפילו ביום טוב האחרון שהחריפות מבטל את פגימות הטעם שנפלט מהכלי שאינו בן יומו ונעשה בו טעם לשבחשיח* וכן מי דבש שנתבשל ביורה שבישלו בה יי"ש אפילו יש כמה ימים בין ב' הבישולים אסור לשתותו אפילו ביו"ט האחרון שהיי"ש הוא חריף מאד ומחמת חריפותו אין טעמו (הבלוע ביורה) נפגם אפילו לאחר כמה ימיםשיט והוא נותן טעם לשבח במי דבש לפיכך אין ליקח ביו"ט האחרון מי דבש של כל השנה אלא מישראל שיודע שלא בישלו ביורה שבישל בה יי"ש וגם נזהר מלהחמיצו בשמרים של שכרשכ:

[* לפיכך אם העמיד גבינה קודם הפסחשכא בחלב (צלולשכב) הנמצא בתוך הקיבה שהוא חריף וחמוץשכג ומעמידין בו גבינות וזה החלב היה מעת לעתשכד בתוך כלי של חמץ אפילו לא היה בן יומושכה אסור לאכול גבינה זו בפסח אפילו ביו"ט האחרון אלא אם כן יש בחלב שהעמיד ממנו הגבינה ס' כנגד החלב של קיבה שהעמיד בושכו או שיש בו ס' כנגד הכלי של חמץ שחלב הקיבה היה בתוכה מעת לעת דנמצא שטעם חמץ שבחלב הקיבה נתבטל בס' בתוך חלב הגבינה קודם הפסח ואינו חוזר וניעור בפסחשכז ולא אמרו דבר המעמיד אפילו באלף לא בטלשכח אלא כשהדבר המעמיד הוא אסור מחמת עצמו אבל אם אינו אסור אלא מחמת שנבלע בו איסור כגון טעם חמץ הבלוע בחלב הקיבה הרי הוא מתבטל בס' כמו שנתבאר ביו"ד סי' פ"זשכט שהרי איסור הבלוע אינו מעמיד כלל.]


שיד) תרומת הדשן ח"ב סי' קפז. רמ"א ס"ה.

שטו) ט"ז ס"ק יא, וסי' תמב ס"ק ד (שלא התיר רמ"א שם ביו"ט אחרון רק לענין סתם כלים, וכדלקמן סמ"ז).

שטז) כמבואר ביו"ד סי' קכב ס"ו.

שיז) עולת שבת ס"ה. מ"א ס"ק כג. וראה גם ט"ז ס"ק י וסי' תמב ס"ק ד. וראה לקמן סמ"ז, שבזה מתירים ביו"ט האחרון של גלויות.

שיח) ט"ז סוף ס"ק י. וכדלקמן סנ"ט לענין סכין, וש"נ.

שיט) מ"א סי' תנא ס"ק מ. וכדלעיל סכ"ט, ולקמן סי' תנא סס"ג. וראה שו"ת צמח צדק או"ח סי' נג. וראה לקמן סי' תנא סוף סס"א (שבזה אין להתיר אף לדעת המתירים נותן טעם בן נותן טעם).

שכ) ט"ז סי' תמב סוף ס"ק ד. מ"א כאן ס"ק כה.

שכא) רדב"ז ח"א סי' תפז. כנסת הגדולה הגה"ט. מ"א סי' תמ"ב ס"ק ט.

שכב) ראה רמ"א יו"ד סי' פז ס"י. ש"ך שם ס"ק כט.

שכג) אליה רבה סי' תמב ס"ק יא.

שכד) מ"א שם. וכדלעיל סכ"ז וסכ"ט שגם הציר ומים מלוחים אינם מפליטים מהכלי בפחות ממעת לעת. וראה יו"ד סי' פז ס"י (שאף מהקיבה אין החלב קיבה מפליט בפחות ממעל"ע). מ"מ וציונים. פסקי הרב ע' מו. העו"ב תתמט ע' 54.

שכה) שחלב קיבה החריף וחמוץ מחליה לשבח לטעם החמץ שנבלע בו.

שכו) רמ"א יו"ד שם (לענין בשר בחלב). ש"ך שם ס"ק ל.

שכז) כדלעיל סכ"ב.

שכח) כדלעיל סי' תמב ס"י וש"נ.

שכט) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה רמ"א שם ס"י-יא. ש"ך שם. וראה פסקי אדה"ז ע' 94.