ה

ה אבל אם לא נתפשט טעם החמץ בכל ההיתר אלא במקצת ממנו אין אוסר אלא המקצת שנתפשט בו והשאר מותר אפילו באכילה כיצד ככר חמץ שהיד סולדת בו שנגע בככר מצה חם שהיד סולדת בו אינו אוסר אלא מקום מגעונה דהיינו שיסיר מהמצה את המקום שנגע בו החמץ ויסיר אותה בעומק כרוחב אגודלנו והשאר מותר אפילו באכילה שהרי לא נפלטנז לשם טעם חמץ כלל אפילו משהונח דכיון שאין שם רוטב להוליך את טעם החמץ אין טעם החמץ הולך מעצמו בטבעו יותר ממקום מגעונט.

ואם בישל את המצה שנגע בה חמץ ולא הסיר מקום מגעו אפילו אם אפשר להסירו עכשיו שהוא מכיר את מקומו הרי כל מצה זו עם כל מה שנתבשל עמה בקדירה הכל אסור לפי שטעם החמץ שהיה בלוע במקום מגעו נתפשט עכשיו בכל התבשיל על ידי הרוטב ואוסר את הכל שחמץ בפסח במשהוס:


נה) יראים השלם סוס"י נב. רא"ש פ"ב סי' כה. מ"מ פ"ד הי"א בשם המפרשים. שו"ע ס"א. וסי' תסא ס"ה.

נו) ח"י ס"ק ז (כדי נטילה). רא"ש חולין פ"ז סי' כד. שו"ע יו"ד סי' קה ס"ד. מ"א סי' תסא ס"ק י (דהיינו כעובי רוחב אצבע). וראה לעיל סי' לב סס"ג שכל אצבע סתם היא גודל. וכ"ה לקמן סכ"ב. סי' תסא סט"ז. וראה לקמן סי' תנא סנ"ו וסס"ו, וסי' תסא סי"ח, שבאיסור בלוע סגי בקליפה. וראה סי' תסז סנ"ט ואילך, שבחטה בקועה סגי בכדי קליפה.

נז) בכת"י: לפי שלא נתפשט טעם החמץ יותר ולא נפלט.

נח) ראה תוס' חולין צז רע"א.

נט) וראה לקמן סי' תסא סט"ז.

ס) מ"א סי' תסז ס"ק לג ד"ה וא"כ אם נתבשלה. אליה זוטא כאן ס"ק ג. ח"י ס"ק ט. וכ"ה לקמן סי' תסז סנ"ד. וראה פס"ד צמח צדק כא, א (אם מותר להשהותו).