ו

ו וכל זה כשההיתר שנגע בו החמץ הוא כחושסא כמצה וכיוצא בה אבל אם ההיתר הוא שמן כגון מצה המשוחה בשמןסב או בשר שמן צליסג או מבושל והוא מונח כולו חוץ לרוטבסד הרי השמנונית של היתר שבמקום מגעוסה הוא מפטםסו ומשמין את טעם החמץ משהו הנפלטסז ועל ידי כן מפעפע טעם משהו זה ומתפשט בכל ההיתר כמו שהוא דרך כל דבר שמן לפעפע ולהתפשט כשהוא חםסח כל כך עד שהיד סולדת בו וכיון שנתפשט טעם חמץ משהו בכל ההיתר הרי הוא אוסר את כולו שחמץ בפסח בכל מקום שישנו אינו מתבטל לעולם:


סא) מ"מ פ"ד הי"א. שו"ע ס"א.

סב) מ"א ס"ק ב. ואם הוא נילוש בשמן ראה לקמן ס"ט. וראה פעמי יעקב לג ע' לד.

סג) ט"ז ס"ק ב.

סד) משא"כ כשמקצתו תוך הרוטב אוסר הכל אפילו בכחוש, כדלעיל ס"ד וש"נ.

סה) ב"ח יו"ד סי' קה ד"ה ומ"ש רבינו אבל, בדעת הטור. ש"ך שם ס"ק יט. וכדלקמן סי' תסז סנ"א וש"נ.

סו) גמרא עו, רע"ב (לענין ריח). טור ושו"ע יו"ד סי' קה ס"ה (לענין צלי). ט"ז כאן ס"ק ב. מ"א שם.

סז) ב"ח וש"ך שם. וכדלקמן שם וש"נ. וראה העו"ב תתנב ע' 71 ואילך.

סח) משא"כ כשהוא צונן ומלוח, ראה לקמן סי' תסז סנ"א (ב' דעות).