סא

סא חמץ דגן גמור של ישראל שעבר עליו הפסחתלב בין בשוגג בין במזידתלג ונתערב לאחר הפסחתלד בשוגג בין במינו בין בשאינו מינו בין לח בלח בין יבש ביבש הרי הוא בטל ברובתלה ומותר אפילו באכילה דכיון שחמץ שעבר עליו הפסח אינו אסור אלא משום קנס שקנסוהו חכמים על שעבר עליו בבל יראה ובל ימצא לפיכך אינו אסור אלא כשהוא עומד בעינו כמו שהיה בשעה שעבר עליו אבל אם נתערב אחר כך ברוב היתר כיון שנשתנה מכמו שהיה בשעה שעבר עליו הפסח לא קנסוהו חכמים.

ומכל מקום אסור לערבו בידים ברוב היתר שאין מבטלין איסור לכתחלהתלו ואם עבר ועירבו במזיד דהיינו שידע שאסור לערבותלז ואף על פי כן עירבו ברוב היתר כדי לבטלו דינו כשאר מבטל איסור במזיד שאסור לו ולאנשי ביתותלח ומותר לאחרים כמו שנתבאר ביורה דעה סי' צ"טתלט עיין שם כל פרטי דין זה.

ויש אומריםתמ שחמץ שעבר עליו הפסח כיון שהוא אסור מדברי סופרים הרי דינו כשאר איסורי דברי סופרים שאינן בטלין בפחות מששים אם התערובות הוא לח בלח בין שנתערב במינו בין שלא במינו בין שיש בתערובת ממשו של איסור בין שאין שם אלא טעמו בלבדתמא כגון חתיכת חמץ שעבר עליו הפסח שנפלה לתבשיל רותח של חמץ שנתחמץ לאחר הפסח ואין בתבשיל ס' כנגד החתיכה הרי התבשיל אסור באכילה ובהנאה אף לאחר שהסיר החתיכה ממנו.

ומכל מקום מותר למכרו לנכרי שהרי אין הנכרי מוסיף לו דמים בעד טעם החתיכה שנפלט לשם ונמצא שאינו נהנה כלל ממנהתמב אבל אם יש בהתערובת ממשות חמץ שעבר עליו הפסח צריך ליזהר שלא יקבל דמים מהנכרי רק מה שהתערובת היה שוה קודם שנפל החמץ לתוכו או שיקבל ממנו כל דמי התערובת עם החמץ שבתוכו וישליך דמי החמץ לאיבוד כגון לים או לנהר עמוק דנמצא שאינו נהנה כלל מחמץ זהתמג ואפילו הוא עצמו מותר לאכול כל התערובת על ידי שיפדה את החמץ שבתוכותמד דהיינו שיטול ממעותיו סכום דמי החמץ זה וישליכם לאיבוד דנמצא שאינו נהנה כלל במה שעבר הפסח על חמץ זה ושוב אין לנו לקונסותמה שלא יאכלנו כיון שכבר נתערב בהיתר.

ואם התערובת הוא יבש ביבש הרי הוא בטל ברוב כמו בשאר איסוריןתמו ומותר אפילו באכילה.

ואם אין בתערובת רוב כנגד חמץ זהתמז כגון שנתערב אחד באחד או שנים בשנים צריך לפדות את החמץ ואחר כך יאכל את כל התערובת או שימכור הכל לנכרי ולא יקבל ממנו רק מחצית הדמים דהיינו דמי היתר בלבדתמח.

ולענין הלכה יש להחמיר כסברא האחרונה אבל אם הוא הפסד מרובה או שעת הדחק יש לסמוך על סברא הראשונהתמט (כי כן עיקר):


תלב) גמרא ל, א (הני מילי בעיניה אבל על ידי תערובת לא).

תלג) רש"י ל, א ד"ה אבל. רא"ש פ"ב סי' ה (אפילו שהיה בעיניה). טור וט"ז ס"ק יח.

תלד) ואם נתערב קודם הפסח ועבר עליו הפסח, נתבאר לעיל סי' תמב ס"ג. ואם נתערב בתוך הפסח ועבר עליו הפסח ראה לעיל סי' תמב קו"א ס"ק ט (ד"ה וכיון).

תלה) מ"א ס"ק מד. פר"ח סי"א. ובשם כל הפוסקים.

תלו) רא"ש פ"ב סי' ה. טור ומ"א שם. פר"ח שם ד"ה וראיה.

תלז) ט"ז יו"ד סי' צט ס"ק ט.

תלח) ט"ז שם ס"ק י, בשם רש"ל בים של שלמה חולין פ"ז סי' נט.

תלט) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"ה-ו ובנו"כ שם. ח"י כאן ס"ק מז.

תמ) טור ושו"ע סי"א.

תמא) משמעות השו"ע שם.

תמב) מרדכי פ"ג רמז תקנח. שו"ע סי' תסז ס"י, אף בתוך הפסח. וכ"ה לעיל ס"א; אלא שבזה לא קיי"ל כוותייהו, כדלעיל ס"ב. אבל כאן בחמץ שעבר עליו הפסח שהוא רק איסור דרבנן, מותר לדברי הכל, כדלעיל סי' תמב ס"ג ובקו"א שם ס"ק ב. ואם טעם החמץ משבח את התבשיל שנפל לתוכו, ראה לעיל סי' תמב סוף ס"ז, שצריך למכרו חוץ מדמי טעם חמץ שבו.

תמג) הגהות מיימוניות סוף הל' פסח. רמ"א סי"א. טור ושו"ע יו"ד סי' קלד ס"ב. וכדלעיל סי' תמב ס"ג (כשנתערב קודם הפסח ועבר עליו הפסח), וש"נ.

תמד) ב"י סוף הסימן. מ"א ריש ס"ק מה, ממשמעות הרמ"א סי"א. וראה גם לעיל סי' תמב קו"א סוף ס"ק ב. וראה לעיל שם ס"ג, שאם נתערב קודם הפסח ועבר עליו הפסח אין הפדיה מועלת אלא להנאה ולא לאכילה.

תמה) מ"א שם.

תמו) ע"ז שם. וכמבואר ביו"ד סי' קט ס"א.

תמז) אפילו אינו חד בתרי (ש"ך יו"ד סי' קט ס"ק ו). וכדלעיל סי' תמב סי"ד וש"נ.

תמח) ט"ז שם.

תמט) ח"י ס"ק מט.