טז

טז ערב פסח שחל בשבת ושכח ולא מכר חמצו לנכרי בערב שבת לא ימכרנו לנכרי בשבת אפילו אינו לוקח ממנו מעות כלל אלא קוצץ עמו סכום המקח או מוכרו לו כשער שבשוק בלא קציצת סכום מקח ומקנה לו החמץ באחד מדרכי הקנייה הרי זה אסור אפילו במקום הפסד מרובה אע"פ שמכירה זו היא לצורך מצות ביעור חמץ לא התירוה חכמים בשבת כמו שנתבאר בסימן ש"ופו שמקח וממכר גמור לא התירו אפילו לצורך מצוה עיין שם אלא כיצד יעשה יתננו במתנה גמורה לנכרי המכירו ומיודעו שהוא יודע בו שיחזירנו לו לאחר הפסח ויזהר להקנות לו החמץ בהגבהה או במשיכהפז שימשכנו הנכרי לרשותו אם אין צריך להעבירו דרך רשות הרבים כמו שנתבאר בסי' תמ"דפח עיין שם ואם החמץ רב שאי אפשר למושכו יזהר להקנות לו במסירת המפתחפט ואע"פ שאסור ליתן מתנה בשבת מ"מ לצורך מצוה התירוצ כמו שנתבאר בסימן ש"וצא עיין שם:


פו) סי"ד-יז.

פז) כדלעיל ס"ט, שבמתנה מועיל קנין משיכה לדברי הכל.

פח) סעיף ט (שיכול ליתן לו במתנה בשבת כשהוא לצורך מצוה) וס"י (שכשאין צריך להעבירו דרך רשות הרבים יכול ליתן לו הרבה בבת אחת).

פט) ח"י סי' תמד ס"ק ח.

צ) מרדכי ביצה רמז תרעו בשם בה"ג. הובא במ"א סי' שו ס"ק טו.

צא) שם (שמותר רק לצורך היום או כשאינו יוצא לגמרי מרשותו או במתנה על מנת להחזיר). ועד"ז לעיל סי' תמד ס"ט (וגם שם ציין לסי' שו). וראה מ"מ וציונים. העו"ב תתכב ע' 54.