ז

ז ומכל מקום צריך ליזהר שלא ימכרנו ויתננו לעבדו הקנוי לו לצמיתותלד אע"פ שהוא דר מחוץ לבית הישראל ומושך את החמץ מרשות הישראל לרשותו אף על פי כן אין החמץ קנוי לו כלללה שכל מה שקנה עבד קנה רבולו אבל אם אין גוף העבד קנוי לו לצמיתות אלא שהוא שכיר אצלו מותר למכרו לו וליתנו לו אע"פ שהוא דר בבית הישראללז.

ובלבד שימשוך הנכרי את החמץ מרשות הישראל לרשותו או לרשות של הפקרלח כדי שיקנה את החמץ במשיכה זולט.

ואפילו אם קנה הנכרי את החמץ באחד משאר דרכי הקניות שיתבארמ אף על פי כן אם אפשר טוב הוא שיוציא הנכרי את החמץ מרשות הישראל קודם הפסח שאם ישאר החמץ מונח ברשות הישראל יהא נראה כאלו קבל הישראל את החמץ בפקדון מיד הנכרי ואחריות הפקדון על ישראלמא אבל מעיקר הדין אין לחוש לזהמב ומכל מקום אם הוא בענין שאם לא יוציאנו הנכרי מרשות הישראל יתחייב הישראל באחריותו דהיינו שאם יגנב ממנו החמץ או יאבד יתחייב להחזיר להנכרי דמי המכירה שנתן לו בעת קנייתו ממנו את החמץמג צריך הישראל להזהיר את הנכרי שיוציא את החמץ מרשותומד כדי שלא יתחייב להחזיר לו דמיו אם יגנב ממנו או יאבדמה:


לד) למעט גר תושב דלעיל מהדוב"ת לסי' רנב וסי' דש, שאין לו דין עבד כנעני לענינינו.

לה) שו"ת שער אפרים או"ח סי' ג. ח"י ס"ק יג. וכדלעיל סי' שסו סי"ג לענין עירוב.

לו) גמרא פח, ב.

לז) ט"ז ס"ק ד (משרת).

לח) ראה חו"מ סי' קצז ס"ב, וסי' קצח ס"ט.

לט) תרומת הדשן סוס"י קיט ורס"י קכ, ושו"ע ס"ג, לפירוש הח"י ס"ק יד.

מ) לקמן סי"א.

מא) מ"א ס"ק ד.

מב) מ"א שם. ט"ז שם. ח"י ריש ס"ק יד.

מג) שאז עובר עליו כשהוא בבית הישראל (כדלעיל סי' תמ ס"ט ואילך שאז עובר עליו), ואינו עובר עליו כשאינו בבית ישראל (כדלעיל שם סוף סי"א).

מד) מ"א שם.

מה) שאז אינו עובר אף כשהוא בבית ישראל (כדלעיל שם ס"ט ואילך). וראה מ"מ וציונים.