ח

ח ומכל מקום אף על פי שהוציא הנכרי את החמץ מרשות הישראל לרשותו או לרשות של הפקר אף על פי כן לכתחלהמו צריך שיטול ממנו הישראל כסף או שוה כסףמז כפי שיווי כל המקח של כל החמץ בשער שבשוק או שיקח ממנו מעט כסף או שוה כסף ובעד השאר יעמיד לו ערב קבלן בעד כל המעות שישלם לו לזמן פרעון שקבע לו בענין שלא יהיה לו שום טענה ומענה על הנכרי בעד המעות כי אם על הערב קבלןמח לפימט שיש אומריםנ שהנכרי אינו קונה מטלטלין במשיכה אלא בכסף.

אבל בדיעבד שלא קנה הנכרי את החמץ אלא במשיכה בלבד או בכסף בלבד ועבר עליו הפסח הרי זה מותרנא אפילו באכילה וכן אם נזכר לאחר שהגיעה שעה ששית שאז אינו יכול להקנותו לנכרי כמו שנתבאר בסימן תמ"גנב אין צריך לפדותו מהנכרי ולבערו מן העולם ואע"פ שיש אומריםנג שהנכרי אינו קונה מטלטלין בכסף בלבד אלא במשיכה כמו שנתבאר בח"מ סימן קצ"ד וזה שלא משך את החמץ מרשות הישראל לא קנהו כלל אע"פ שנתן לו כל דמיו והרי הוא חמצו של ישראל מכל מקום (הרי יש אומריםנד שהנכרי קונה מטלטלין אפילו בכסף בלבד או במשיכה בלבד כמו שנתבאר ביו"ד סי' קל"בנה ויש לסמוך על דבריהם להקל בחמץ שעבר עליו הפסח שאינו אסור אלא מדברי סופרים שבדברי סופרים הלך אחר המיקל ועוד) כיון שהחמץ לאחר שהגיע זמן ביעורו אף אם לא היה מוכרו לנכרי לא היה ברשותו של הישראל ולא נקרא שלו כלל שהרי אין רשאי ליהנות ממנו אלא שהתורה העמידה את החמץ ברשותו להיות שמו נקרא עליו שיעבור עליו בבל יראה ובל ימצא אם לא הוציאו מרשותו קודם שהגיע זמן הביעור ולא ביערו מן העולם לאחר שהגיע זמן הביעור לפיכך בגילוי דעת בלבד שהוא מגלה דעתו קודם שהגיע זמן הביעור שאין רצונו כלל שיהיה החמץ שלו די בזה להפקיע מעליו איסור בל יראה ובל ימצאנו וגילוי דעת זה הוא מה שמקנה אותו לנכרי אע"פ שאינו קנין גמור המועיל מדין תורה שלא יוכל אחד מהן לחזור בו ולבטל המקח:


מו) אחרונים. שו"ת הרמ"א סי' פז. שו"ת נחלת שבעה סי' כט-לא. מ"א ס"ק ד בשם שו"ת משאת בנימין סי' נט. ח"י ס"ק יד.

מז) ראה תוס' קידושין ב, א ד"ה בפרוטה. כ"מ הל' עבדים פ"ב ה"א וה"ח. וראה גם סדור דיני פדיון הבן.

מח) יתבאר לקמן בסדר מכירת חמץ. וכ"ה לקמן ריש סי"ב לענין מכירת החדר שהחמץ בו.

מט) קאי על מ"ש בתחלה, שצריך גם קנין כסף.

נ) רש"י קידושין יד, ב ד"ה הואיל. בכורות ג, ב ד"ה קנין. משאת בנימין סי' נט וסי' צז. הר"ש קאידנובר בשו"ת נחלת שבעה סי' ל. וראה גם לקמן סי' תנ סכ"ז.

נא) משאת בנימין שם. מ"א שם. ח"י שם.

נב) סעיף ג.

נג) ש"ך בחו"מ סי' קצד ס"ק א וס"ק ד, דקיי"ל כר"ת בתוס' ע"ז עא, א ד"ה רב. וראה לעיל סי' תמא סי"ב וקו"א שם ס"ק ד, שכ"ד רוב הפוסקים ראשונים ואחרונים.

נד) רמב"ם הל' זכיה ומתנה פ"א הי"ד. הל' מאכלות אסורות פי"ג הכ"ג-ד. וראה פס"ד צמח צדק כח, א (אם לדעה זו סגי בכסף אף מדרבנן).

נה) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע סוף ס"א. ט"ז שם ס"ק ד. ש"ך שם ס"ק י וס"ק יז.

נו) משאת בנימין ומ"א וח"י שם. וראה לעיל סי' תלד ס"ז (כשמסיח דעתו ומבטל בלבו ומחשבו כעפר דיו בכך להפקיע שמו מעליו שלא יהא נקרא שלו). שם סט"ו. ריש סדר מכירת חמץ (שגם ביטול חמץ אינו מועיל לחמץ זה ואם המכירה אינה כדת עובר עליו). פס"ד צמח צדק כט, א (שאין כאן גילוי דעת שמפקירו אלא שמוכרו והמכירה אינה כלום). עיונים בשוע"ר ע' כ.